מדינה פלסטינית עצמאית אינה אינטרס פלסטיני
לו היו מנהיגי פלסטין אנשים מרחיקי ראות הם היו מתעקשים להיות מדינת חסות של ישראל ולא להפוך לעוד מדינה מזרח תיכונית כושלת
יגידו: יהיה מה שיהיה – עם רוצה עצמאות, אנשים רוצים לחיות במדינה משלהם. איזה עם? טורקים? אז למה מיליוני טורקים עזבו את ארצם ומצאו להם מולדת חדשה רחוק משם? כשברה"מ התפרקה המדינות החדשות חגגו עצמאות – ומיד לאחר מכן מילוני האוזבקים, הטג'יקים, הטורקמנים והקירגיזים במקום לבנות את המדינה העצמאית שלהם דהרו לרוסיה השנואה. למה אתם חושבים שהפלסטינאים כאשר יקבלו סוף-סוף את העצמאות עליה הם מדברים יום וליל – יחיו באושר ועושר? אני כמעט ובטוח שבמדינה הפלסטינאית העצמאית יתרחשו דברים לא פחות נוראים (בלשון המעטה) מאשר בסוריה, עיראק, אפגניסטן. הם עוד יתגעגעו לזמנים בהם חיו תחת פיקוחה של ישראל.
אבו מאזן ברמאללה צילום: AFP
איך אמר בזמנו אחד מראשי הממשלה שלנו, לימים שר החוץ ועוד קודם לכן – רמטכ"ל? "לו אני צעיר פלסטינאי גם הייתי מחבל". אז כרגע אני אומר: לו אני ראיס פלסטינאי, לו הייתי דואג לעמי - לא הייתי חותר למדינה עצמאית". במקרה הטוב הפלסטינאים יחיו בחיי עוני – ואנחנו רואים שכיום גם במדינות לא עניות הצעירים יוצאים להפגנות ודורשים רמת החיים של המערב. אני כראיס הייתי מסתפק במדינת חסות, הייתי בונה ישות אוטונומית תחת חסותה של מדינה מתוקנת, דמוקרטית, יציבה, חזקה. ישות עם פרלמנט-מג'ליס משלה, עם משטרה, מטבע, ביטוח לאומי, וועדי בניה, תעופה אזרחית ודברים טובים אחרים – אך ללא צבא שעולה הון ורק עושה בעיות.
איזה מדינה בסביבה שלנו השתמשה באחרונה בצבא שלה לצורך הגנה מפני האויב החיצוני? מפעילים אותו נגד המורדים מבפנים. ובחיפושים אחרי מדינה יציבה לא הייתי הולך רחוק – הייתי פונה בבקשה לישראל. וכצעד ראשון הייתי מיד מפסיק לגמרי את ההסתה נגד ישראל ונגד יהודים, להפך - מחנך את העם לראות בישראל דוגמה, אליה יש לשאוף. הייתי בונה את המוסדות כמו בישראל – משום שהמודל שלנו מוכיח את עצמו. הייתי מחנך את הדור הצעיר לשלום, לסובלנות – לו הייתי דואג לעמי, לעתידו. הייתי לומד מישראל לשמור על האיזון בין מדינה לדת, כדי לא להידרדר למצב של מצרים בה הצבא נאלצת להילחם בקיצונים אסלאמיסטיים ובתי המשפט מוצאים להורג אנשים במאות ואלפים.
ישראל היא הברירה הטובה גם מבחינה זאת שאפשר יהיה בקלות למזג שתי הכלכלות. קל להעביר לשם ובחזרה כוח אדם, רעיונות, יוזמות, לפתור בעיות סביבתיות, ליהנות ביחד מהמקומות הקדושים – בלי לריב ובלי לעורר שנאה הדדית. אפשר לפתח תשתיות משותפות לטובת שני העמים. ולא יהיה איום דמוגרפי על אף צד: הם מצביעים למג'ליס שלהם, אנחנו – לכנסת שלנו. הם בוחרים אורח החיים שלהם, אנחנו נשארים עם שלנו.
ברור שמבחינת ישראל זה יהיה נטל לא קל – אבל מי לוקח בחשבון את האינטרסים של המדינה הציונית? מזל של ישראל, שהראיס הנוכחי לא חכם דיו ולא דורש הסדר כ"כ טוב ונוח לעמו. הוא מתעקש על מטוסי קרב, על טנקים, אל טילים. מסרטט מפות וגבולות – שאין להם משמעות כאשר שני העמים חיים בידידות זה לצד זה.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם