מי באמת האשם בפרשת המין בקריית גת?
התפלפלות משפטית המתעלמת ממורכבות עלולה לפתוח פתח להעמדה לדין של קורבנות עבירות מין בגין "גרימת" העבירה
כתב האישום מתאר, בין היתר, כי ברוב המקרים הקטינים הם מי שיצרו קשר עם הנאשמת למטרות קיום יחסי מין. הם התקשרו, שלחו לה את תמונותיהם, ופצחו במסע שכנועים כשסירבה. הקטינים הגיעו אליה בצוותא, בקבוצות של עד שבעה נערים, ובזה אחר זה קיימו עימה יחסי מין. אחד מהם הנציח את המעשה בטלפון הסלולארי, התנהגות לא אופיינית למי שנטען שהוא קורבן עבירת מין. בהינתן תיאור זה כיצד ייתכן שהאישה היא שמואשמת במעשי סדום? טענת התביעה היא כי הנאשמת "גרמה" לנערים לבצע בה מעשה סדום.
צילום אילוסטרציה: שאטרסטוק
במקרה שנדון בבית המשפט העליון הורשעו שתי מטפלות במוסד סיעודי בשורת עבירות מין, לאחר שכפו על החוסים לבצע את המעשים זה בזה. מצב שני עליו חל הסעיף הוא כאשר המבצע פאסיבי בהתנהגותו (מה שלא ניתן להגיד לגבי האישה), אך מורה לקורבן לבצע בו אקט מיני. בשנים האחרונות עלתה סיטואציה שלישית ליישום סעיף 350, כשהמבצע מתקשר עם קורבנו דרך המחשב, ומביא לכך שתבצע בעצמה אקטים מיניים.
המשותף למצבים הללו הוא כי מי ש"גורם" את העבירות שולט באירוע, מה שאיננו יכולים לומר על האישה מקרית גת.
הנערים הם שהפגינו רצון ויוזמה והם אלו שצבאו על דלתה. אם הקונספציה שמציע כתב האישום תתקבל, ניתן יהיה להעמיד לדין כל נאנסת ע"פ הטיעון המשפטי כי היא "גרמה" לאנס לאנוס אותה. גם בימים בהם שלטו בישראל מיתוסי האונס שייחסו לקורבן אשמה כי שתתה אלכוהול, התלבשה באופן חושפני, התנהגה בליברליות וכדומה, לא עלה על הדעת להגיש נגד קרבן אונס כתב אישום.
עבירות המין שבחוק הישראלי מביאות בחשבון פערי כוחות המתבטאים בגיל, מצב נפשי, השפעת סמים או אלכוהול, יחסי מרות וכו'. העמדתה לדין של האישה מקרית גת מתייחסת רק להיבט הפורמאלי של פער הגיל בינה לבין הנערים, אך מתעלמת לחלוטין מההיבט המהותי של היותה הצד המנוצל, החלש והמושפל. האכיפה הסלקטיבית של רשויות החוק שפועלות במרץ כלפי האישה, אך מגלות אוזלת יד לגבי טענותיה כי נאנסה ע"י הקטינים מהווה פגיעה בצדק. גם אם הנאשמת רחוקה מלהיות צדיקה, לא ניתן להסתכל על פרשה זו באופן חד צדדי ולהתעלם מכך שנוצלה ניצול מחפיר.
ד"ר אורנה אליגון, מרצה בכירה למשפטים במרכז האקדמי כרמל
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם