בוגר ישיבת מקור חיים: האיחוד שנוצר מנחם
טעם הדמעות בפה חונק את הגרון אבל בכיכרות שרים את 'אחינו, כל בית ישראל', אז אולי יש טעם לאופטימיות
עוד בנושא ב-nrg:
> חוקרי מערות ומתנדבים: כך נמצאו גופות החטופים
> מהצומת ועד לכיכר: 18 ימים של חוסר ודאות
> עולמם של הנערים שנרצחו: אמונה, ערכים וכישרון
בתי הקטנה, עוד לא בת שש, שמעה שמצאו את הנערים ושאלה בתמימות: אז הם חזרו? הם בבתים שלהם עכשיו? ובני הבכור בן התשע שאל בדמעות: אבל התפללתי, קראתי תהילים בלי הפסקה. זה לא עזר?
18 יום חיפשו אחרי הנערים בנרות, וכעת מחפשים באור הנרות בכיכר רמז ופשר לסבל היהודי המתמשך. מקו"חניקים שכמוני - בוגרי מקור חיים (תואר שמלווה אותנו לנצח, כי כך זה בישיבה המופלאה הזו) מיומנים כבר בחיפוש משמעות. ככלות הכל, זה מה שהרב דוב זינגר וצוותו הקסום (שכעת כל מדינת ישראל כבר מכירה) הנחילו לנו שם.
ובלשון חסידי רבי נחמן מברסלב ששיננו בעל פה בישיבה ושרנו בלילות: "ואמר לנו רבינו הקדוש שלעתיד לבוא, כשיבוא משיח, כשייתנו יין הטוב, יין המשומר, אזי לאחרים יוכלו להטעות, ויתנו להם יין וואלחשי אוסטרביצר ויאמרו להם שהוא יין הטוב, יין המשומר, אבל לאנשי שלומנו לא יוכלו להטעות, כי אנחנו טעמנו היין הטוב".
במקור חיים טעמנו מהיין הטוב הזה, המשומר, אבל ב-ח"י הימים האחרונים כל העם טעם ממנו. טעמנו את העוקץ אבל גם את הדבש. את הרעות הזו אל מול כוחות השחור והרוע מסביב, את התום, שירת הנעורים הנצחית, הבלתי נגמרת ובלתי נדלית, את טעם אהבת החינם, שירת בני הישיבה, הגעגועים והאמונה, האמונה.
טעם הדמעות בפה חונק את הגרון, מאיים לשתק, אבל בכיכרות התל-אביביות, הירושלמיות והגוש-עציוניות שרים את 'אחינו, כל בית ישראל', אז אולי יש טעם גם לאופטימיות, זו הברסלבית שהתעקשו עליה כל כך במקור חיים. שיח אחים, למען ה'. כי אם נחלץ מהתהום האפילה הזו ברגשי אהבת אחים, בשותפות, באיחוד לבבות, אז אולי יש כאן גם מעט נחמה. כי עמנו מקור חיים, ועוד נראה אור.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם