כניסה מיותרת לעזה
התגובה הצבאית המתקרבת, והמיותרת, מגלמת את הצורך הנואש להגיב בדרך כלשהי על האלימות החמאסית. זה לא מוליך לשום מקום
אבל עם יד על הלב, ועם כל הכבוד להצעות הלוחמניות, צריך לשאול איזו תועלת תצמח מהן לישראל בטווח הארוך. חמולת קאווסמה רצחה - ותרצח - בלי קשר לחיסול ממוקד כזה או אחר. ומשהתגלו הגופות, כל תגובה צבאית אינה יוצאת מגדר חילופי מהלומות נוספים בקרב אגרוף אינסופי, שבעת הזו ודאי לא יבוא לקיצו.
ובאמת, לקבינט לא היו יותר מדי אופציות למימוש. חמאס יו"ש כבר נוטרל ב-18 ימי "שובו אחים". חמאס עזה מורתע מימי "עמוד ענן". חמאס חוץ, קרי חאלד משעל, מתחבא בקטאר ולא פשוט להגיע אליו. אז מה עושים?
התשובה האחת והיחידה, שהמערכת לא ידעה להציע, היא התיישבות. פעם היה זה עיקרון ציוני מכונן. הרציונל אמר שהתיישבות מביאה ביטחון ושניהם יחד, בסוף הדרך, גם מביאים שלום. ואין זה רק שלום ליהודים אלא גם לערבים. זה תרשים הזרימה שנכונותו הוכחה היסטורית. כאשר יושם, השיג תוצאות. כאשר הופר, הניב כשלונות.
צריכים עוד עמוד ענן? כוחות צה''ל בסיבוב הקודם
צילום: אי-פי-אי
לעומת זאת, כאשר אין מתנחלים – בדרום לבנון או ברצועת עזה – גם הצבא עוזב. וכשאין צבא מתפרצת האלימות והיא רודפת אחרי מי שבורח מפניה. והאלימות אינה רק אנטי יהודית אלא גם אנטי ערבית. כך היה בשנות אוסלו, בהן נמנעה ישראל מלפעול בשטחי הרשות הפלשתינית. פיגועי התאבדות המוניים יצאו לפועל כי ישראל חששה להיכנס ללב הערים וחיסולי סייענים בסיטונות שטפו את השטח. כך קרה גם לאחר גירוש המתנחלים מעזה. אצל היהודים, במקום גוש קטיף הפכה שדרות לקו חזית, ואילו אצל הערבים חמאס השתלט על הרצועה.
בנייה לא נועדה לרצות את קהל הבוחרים ולא צריכה להרגיע ציבור זועם. בנייה נחוצה מפני שהיא חומת המגן הטובה ביותר מפני הסכנות המתקרמות באופק. הסכנות הללו אינן רק הטרור המפעפע מיו"ש ומעזה אלא גם נחשול הג'יהאד ההולך ומתעצם ממזרח.
באין התנחלויות, קשה לנו להיכנס לעזה או ללבנון. זו עובדה. ביו"ש מנגד, בה פורחת ההתיישבות הישראלית, צה"ל כדברי הרמטכ"ל "מכסח את הדשא" על בסיס קבוע. ועל כן כדי למנוע את אפקט הדומינו של נסיגה, הצטברות מוגלת טרור ועליית כוחות ג'יהאד, תגובת הנגד היחידה היא ה ת י י ש ב ו ת. רצוי במיקום אסטרטגי ובעל חשיבות לאומית.
זה האינסטינקט הציוני הבסיסי ותוקפו לא פג. כי כשם שהשורשיות הפלאחית, הראשונית והמחוברת לקרקע, גברה על המודיעין הממוחשב והביאה לפתרון תעלומת החטיפה, וכשם שיצר ההישרדות האנושי, הטבעי והפשוט, זיהה את הכשל המובנה
למרבה הצער, בנייה בארץ ישראל היא היום מחוץ לקונצנזוס. עד כדי כך שאפילו מתנחלים מתקשים לנמק אותה. בוגי יעלון בישיבת הקבינט הראשונה, היה היחיד שממש דחף לבנייה של ישוב חדש. הוא הציע לבנות מחדש את היישוב גבעות בגוש עציון אבל לבני ולפיד נעמדו על הרגליים האחוריות. אפילו בנט התרכז בעיקר בדרישות ביטחוניות, כמו הרס בתים וסיכולים ממוקדים. כמוהו ארדן שגם תבע להחמיר את תנאי המחבלים הכלואים. ההתיישבות הייתה אצלם במקום שלישי ומטה.
וכשהמנופים שותקים – מנועי הטנקים מתניעים. ליעד הקבוע, עזה. משהו, הרי, צריך לעשות.
המאמר המלא מופיע ב'יומן', מקור ראשון
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם