התקשורת והחטיפה: מתנחלים במדורת השבט
מה שהתחולל בימי החיפושים אחרי החטופים הוא חדירה של ה"אחרים" שמעבר להרי החושך אל תוך הסלון הישראלי. לא כולם אהבו זאת
אבל מעבר ליפי הבלורית המושגים "ישיבה" ו"תפילה" עטפו את הכל. מושגים זרים לציונות החילונית, שעשתה הכל כדי לברוח מהם ולהשאיר אותם בגלות. שאלות על אמירת קדיש על ידי אישה, היכן האמונה כשמתפללים כל כך הרבה והאם אלוהים עובד אצלנו היו לפתע נחלת הכלל. גם כינוסי תפילה המוניים הפכו מחזה נפרץ - מכנסת ישראל על שלל סיעותיה ועד כיכר רבין. "האחרים" שנחטפו מעבר להרי החושך, הקרויים גם הקו הירוק, נכנסו בסיפורם האנושי והנוגע ללב, לתוך הפלייליסט הישראלי.
מאבק על הקונצנזוס. פרס מספיד את החטופים צילום: חיים צח, לע''מ
אך לא בקלות האליטה הוותיקה שאוחזת במושכות קביעת הקונצנזוס ויתרה על מעמדה. לא בקלות היא תיתן כך את מקומה. לכן תחילה נראו עלבונות סביב עניין הטרמפים (שנענתה, אמנם, בתגובת נגד מיידית, פרי ההיענות הישנה לקריאה "הטובים לתקשורת" של מי שמכהן כיום כשר לאזרחים ותיקים). ובמהלך ימי החטיפה הראשונים, כמו בימי מציאת הגופות, אף נידונו בהרחבה פעולות הנקם ותג המחיר המסוכנות. בעוד המשטרה בודקת את כל כיווני החקירה על הנער שנחטף ונרצח בשועפאת, האשמה נופלת ישירות על הימין המכונה מיד "קיצוני" עם רמזים עבים לכך שהמתנחלים עומדים מאחורי האירועים.
שרת המשפטים כבר הספיקה לעלות סטטוס מאשים בפייסבוק ולהורידו ביגון שאולה מיד אחר כך. דב גילהר שהגיש את מה בוער בגלי צה"ל שאל את סגן שר האוצר, דקות מספר אחרי תדרוך מפקד מחוז ירושלים שהבהיר שכל כיווני החקירה נבדקים, האם יש להרוס את בתי מבצעי החטיפה, כמו שהרסו למשפחות חוטפי גיל- עד, נפתלי ואייל. הכל בכדי לקחת את מי שהצליחו לחצות את הרוביקון של האחרות ולהשיבם לשם מהר.
המערכה לא החלה עם סיפור החטיפה,
טוב יהיה אם תמשיך המגמה של חדירה שקטה ובטוחה לקונצנזוס. אך לא תוך רמיסת האחרים ודחיקתם אל מחוצה לו, אלא על ידי פתיחתו לרוחב ובכך לאפשר לעולים מאתיופיה ומרוסיה, שוכני עיירות פיתוח ותל אביבים להרגיש - יחד עם יושבי טלמון ובית אל - חלק מהסיפור הישראלי.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם