צוות נשיכת שפתיים: ישראל ממשיכה להבליג
ראש הממשלה, שר הביטחון והרמטכ"ל יצרו השבוע רושם שחמאס מרתיע אותם ולא להפך. עיקר רוח הלחימה בקבינט - מתקפה על בנט
עוד בחדשות nrg:
• טור אישי מחדרו הריק של נפתלי פרנקל
• פרשה חדשה מטלטלת את צמרת המשטרה
• יהודייה חושפת: הייתי תינוקת התעמולה הנאצית
כמו בגזרות האחרות הבוערות עכשיו, גם בגזרה הירושלמית מעדיפה ממשלת ישראל את שיטת נשיכת השפתיים. היא נצמדת לאשליה שאם רק תרכין ראש ותתאפק כמה ימים, ההשתוללות הפלסטינית תיפסק בהדרגה, והכול ישוב על מכונו בשלום.
התפרעויות בשועפאט
צילום: EPA
הרס בתחנות הרכבת הקלה
צילום: סיטיפס
ביתו של הנער הערבי הנרצח
צילום: יעל פרידסון
המונחים "הבלגה" או "איפוק" דלים מלתאר את ההתנהלות הזאת. זו כבר לא הבלגה וזה לא איפוק, זה חידלון גמור לנוכח פני האויב, אפס מעשה חסר תקדים כמעט. שלושה נערים יהודים נחטפו אל מותם, הנגב המערבי נכתש במשך שבוע, ניסיונות לינץ‘ מתבצעים לאור יום בלב בירת ישראל, יערות ירושלים בוערים, והממשלה מתמהמהת.
"נקמת דם ילד קטן עוד לא ברא השטן", ציטט ראש הממשלה את ביאליק אחרי גילוי גופות הנערים. ככל שנוקפים הימים מתעצם החשד שזו לא הייתה כותרת של מדיניות חדשה אלא דברי התפייטות גרידא. נתניהו מטיל על שטן מטאפורי את משימת הענשת הרוצחים ושולחיהם. הוא עצמו מסתפק בפעילות של כיבוי שריפות, תרתי משמע. עד שעת סגירת הגיליון הזה לא קופדו ביו“ש אפילו חייו של מחבל אחד במסגרת המבצע המדובר כל־כך נגד חמאס. רק בית מחבלים אחד נהרס, ואף זאת באופן חלקי בלבד.
במשך שלושה ימים רצופים מטפטפים לנו מלשכות ראש הממשלה ושר הביטחון – מנהיגי הימין כביכול – מסרים ברוח ציפי לבני על הצורך לפעול ב"שיקול דעת", ב"שום שכל", "מהראש ולא מהבטן". עיקר רוח הלחימה מופנה ליו"ר הבית היהודי נפתלי בנט, שהעז לייצג ליד שולחן הקבינט את הכמיהה העממית הנרחבת לפעולת הרתעה מקיפה ביו"ש ובעזה. זו לא חייבת להיות מלחמה כוללת, עדיין לא, אבל לפחות פעולה מכאיבה מאוד.
נכון לליל אמש, רוב חברי הקבינט עשו כל מאמץ כדי לדחות את הרגע שבו ניאלץ להגיב. במקום שישראל תרתיע את חמאס, חמאס הרתיע אותה. בהיעדר תגובה של ממש מצדנו, הוא הסלים מיום ליום את היקף מטחי הפצמ"רים והטילים על שדרות ובנותיה. זה היה המענה שלו להכרזות דוברי צה"ל ש"שקט ייענה בשקט". בשלב מסוים הן כבר לבשו ממדים של תחינה: עשו טובה, תפסיקו לירות.
הקבינט ישב השבוע לילה אחרי לילה, אבל בוקר אחרי בוקר התברר שרוב חבריו חוששים לקבל החלטות מבצעיות מרחיקות לכת. רב־אלוף בני גנץ, הוא ולא אחר, החמיא להם על מתינותם. במבחן המנהיגות החשוב ביותר מאז תחילת כהונתו מתגלה הרמטכ“ל לא כמו סוס דוהר שצריך לרסן אותו, לפי המשל הידוע של משה דיין, אלא ככוח ריסון של סוסי מרכבת ההרתעה.
התדרוכים הבלתי רשמיים של לשכתו לא הותירו ספק שגנץ מעדיף רגיעה (זמנית) על הכרעה. גם לשכת השר הממונה, משה יעלון, העבירה מסרים דומים. הרמטכ"ל הנוכחי והרמטכ"ל לשעבר יישרו קו, קו אחורי. אם אין להם אומץ להכריע את מכונת הטרור של איסמעיל הנייה, כיצד יאזרו פעם עוז לתקוף את תעשיית הגרעין האיראני?
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם