דור מפוחד: שגרת חיים שאסור להשלים עמה
בגוש עציון ובשדרות, בתל אביב ובבת ים, נראה לנו טבעי לחיות בפחד. כך גדלים ילדינו, וזהו כשל חמור של המדינה
חברים רבים שלי לא מוכנים לנסוע בכביש 60, הכביש שחוצה את יהודה ושומרון מצפון לדרום. איום פיגועי האבנים והפרות הסדר גורם להם להעדיף עוד חצי שעה נסיעה. בני דודי כבר לא חיים בנגב המערבי. הם נשואים עם ילדים ושגרת חיים לא ניתן לקיים שם. הוריי חיים בצפון. כל כמה שנים איום הקטיושות או החטיפה או שניהם מאיים מהגבול הצפוני.
ידידה טובה שלי היתה גרה בדרום תל אביב. היא עברה אחרי שבשעות החושך פחדה להסתובב ברחובות. האיומים וההטרדות מצד המתגוררים שם עוברים את כל שאפשר לסבול, גם עבור 500 ₪ פחות בשכר הדירה.
מאות אלפי ישראלים חיים בערים נתניה, אשקלון, חולון, בת-ים ואיפה לא. כולם חוששים שרכב יתפוצץ לידם או רימון יושלך למקום הבילוי בו הם שוהים. מלחמת העולם התחתון כבר מזמן עלתה למעלה לעולם האמיתי.
אמנם הפתיחה קצת ארוכה, אך המסר ברור. למרבה הכאב, ישראלי מצוי אשר בסך הכל רוצה לחיות את חייו כאן, לא יכול לעשות זאת ללא פחד קיומי מתמיד. ישנן סיבות רבות, כפי שניתן לקרוא, ולכולן יש פתרונות, ארוכים או קצרים, אך במדינת חוק עם צבא, משטרה וכוחות ביטחון מיומנים ומקצועיים, לא ברור איך עדיין חיינו מלווים לכל אורך התקופה האחרונה (והלא קצרה) בפחד.
הרצח המזעזע של שלושת הבנים, גיל-עד, אייל ונפתלי, פתחה מחדש את הפצע הכואב של אזרחי ישראל. החיים בצל הטרור, אך בעיקר החיים בצל הפחד. נראה כי גדל פה דור וממשיך לגדול עוד דור שאת חייו הוא מעביר מפחד אחד לחרדה הבאה.
ההיסטוריה הקרובה בישראל מראה באופן מובהק,
הדבר המרגיז באמת הוא שיש פתרונות. פתרונות אמיתיים וישמים אשר ניתנים לישום על-ידי החלטות של מקבלי ההחלטות ושל הרשות המבצעת. יש בישראל צבא חזק ומיומן, כוחות ביטחון מקצועיים ומשטרה ששולטת ביד רמה בתחומים בהן היא מחליטה להתעסק. הגיע הזמן לקרוא למי שיושב שם למעלה, על הכיסאות המרופדים של השלטון, ולומר לו שכיום, גם אדם חילוני כמוני מאמין בכל ליבו שאין על מי לסמוך אלא על אבינו שבשמיים. לא בהכרח מבחירה.
הגיע הזמן לשינוי אמיתי וניקוי אורוות שיגרום לדברים לזוז ושיגרום לכך שתושבי ישראל יוכלו אולי לחיות עם מעט יותר ביטחון. או אולי, עם מעט פחות פחד.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם