מדיניות "עין תחת עין" תעוור את כולנו
מה ניתן לומר כאשר התמימות והאמת ממשיכות ללא הרף לעלות כקרבן על מזבח הקיצוניות והאלימות? התשובה טמונה בחמלה, בזכויות ובשלטון החוק
אנו יכולים, כמובן, להצביע על האחרים ולחוש שאנו ה"צודקים" או הנעלים יותר, אך הדבר לא יביא לכל פתרון של שלום. מה שברור הוא שאנו לומדים לאט לאט את לקחי העבר. הדרך שבה אנו מתייחסים זה לזה היום תהיה זו שתקבע עבורנו את המחר. האתגר שלנו הוא היום כיצד לשחרר את עצמנו מכלוב החשדנות, החשש והכאב כך שנוכל ליהנות מחופש, צדק, כבוד ושלום.
בראש ובראשונה אנו חייבים לזכור שבין אם נרצה או לא – אנו שכנים לנצח. הנהר והים הן גדרות הגן של בתינו והשורה האחרונה של סיפור חיינו. ככל שנקדים להפנים מציאות זו, נצליח מהר יותר להתגבר לא רק על המפריד בינינו אלא גם להבחין במשותף שבינינו.
שנית, יש לנו אחריות כלפי הכלל, לא רק אלה הדומים לנו. התקווה שאלה השונים מאיתנו ייעלמו אינה מעשית. ההיערכות לניטרולם או ביצוע הניטרול בפועל אינם חוקיים ואף לא מוסריים. הם עומדים בסתירה לערכינו האתיים, הדתיים והרוחניים.
שלישית, יש לנו מחויבות לנקוט מהלכים שהנם מעבר לאלימות. עלינו להפוך חלק מתרבות השלום החדשה שתכליתה לשמח אנשים ולא לדכאם או לבצע בם דה-הומניזציה. זהו חלק חיוני בהנפת עקרון החמלה, בהתאם לאמנת החמלה, ה"מחייב אותנו לפעול ללא הרף להקל את סבלם של בני האדם, להדיח את עצמנו ממרכז עולמנו ולהניח במקומנו שם את האחר ולכבד את הקדושה המוחלטת של כל אדם כמו גם לנהוג בכל אדם ללא יוצא מהכלל בצדק מוחלט, שוויון וכבוד."
רביעית, עלינו לעבוד יחדיו כדי להנהיג סדר מנהלי, פיננסי, משפטי, חוקי ופוליטי שיפעל לטובת אנשים וזכויותיהם. עלינו לקרב ילדים ולהעצים נשים ומיעוטים ולעודדם להשתתף ולצעוד יחד עם החברה כולה. חמישית, עלינו לתמוך במנהיגים בעלי עמדה המביעים אהדה לזולת ולשלום ולדחוק בהם להתעלות מעל לאידיאלוגיה שלהם, מעל לפוליטיקה המפלגתית שלהם, זהותם הלאומית או נטיותיהם הדתיות. המטרה היא לפעול למען כל התושבים בשוויון, לנהל את צרכיהם, לפתור סכסוכים וליצור צדק חברתי.
"תפסיק לחלום. ישראל והפלשתינים אינם אירופה או ארה"ב. עברנו כברת דרך ארוכה כדי לדעת ששלום והרמוניה לא יכונו בימינו... עזוב... אינך יכול לסמוך עליהם... אין להם כבוד לעצמם. הם גזלו את אדמתנו; הם רצחו את ילדינו; הם הביאו עלינו רק כאב ואומללות. מי יתן והאלוהים ימנע מהם כל ברכה!"
החלום עדיף על פני הסיוט. ללא חלומות אין מציאות. העבר והמצב הנוכחי לא הביאו כל ביטחון לישראלים,
אף לא ישראלי או פלשתיני אחד, מעוניינים לדכא את האחר. הקיצוניות בחברה הישראלית והפלשתינית חייבת להיעלם ולא להתקדם. השביל המשותף שלנו חייב להיות שביל המתינות, זה היעד שעלינו לחלוק.
ישראל ופלשתין חייבים לחיות זו לצד זו בביטחון, שלום ושגשוג. הגשמת המטרה דורשת חזון, רצון פוליטי ופשרה הרואה אל מעבר למחר. זה הדבר הנכון והמתאים לעשותו. מדיניות של "עין תחת עין" תהפוך את כולנו לעוורים, כפי שנאמר בפילוסופיית אי האלימות של מהטמה גנדי. הבה נתגייס יחדיו לעבודה משותפת להגשמת חלומנו. ילדינו נכדינו ראויים ליותר וללא ספק הם יהיו לנו אסירי תודה.
(דר' סליבה סרסר, נולד וגדל בירושלים, הוא פרופסור למדעי המדינה וסגן הנשיא ליוזמות גלובליות באוניברסיטת מונמאות' בניו ג'רזי)
הביא: מיכאל טוכפלד
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם