מלחמת עזה: עיתוי מושלם וגיבוי מושלם
בשעה שפוטין מתלכלך בהפלת מטוס מלזי, ואובמה שקוע בהזיותיו, נתניהו יוצא למלחמה כשכולם (חוץ מ'הארץ') מאחוריו, ומשלם גם הוא את מחדל הרצועה של 1948
מה שהכי חשוב עכשיו, העיתוי מושלם. בבוקרו של יום חמישי יצרו מחבלי חמאס את הרקע הפסיכולוגי הדרוש יחד עם המחשה של איום המנהרות, כשסוכלה החדירה שלהם ליד קיבוץ סופה; ובערב בוצעה פעולת טרור פלילית בעליל, שלרוסיה ולנשיא פוטין יש בה יותר מיד ורגל. הופל מטוס מלזי; יותר נכון, עוד מטוס מלזי נפל. "פוצץ לפתע מתוך השמים", כפי שהגדיר סגן נשיא ארצות הברית ביידן.
כשהחלה פעולת צה"ל בעזה כל ערוצי הטלויזיה בעולם היו ממוסכים עם משבר המטוס המלזי שהופל באוקראינה. מאחורי מסך המלל והתמונות צה"ל יכול לפעול בבטחה, ולבצע גם דברים שקשה לעשות כשכל המצלמות עליך.
בתוך המשבר, כאילו מופעי רחוב שוליים, אבל בכל זאת ראויים לציון: עתון 'הארץ' עוסק אך ורק בדמורליזציה ובערבוב השכל של האליטה הישראלית כדי לשלול מהקוראים שלו כל יכולת לראות תמונה ברורה של בהירות מוסרית. הוא ממלא תפקיד. אחד השותפים הבכירים בעתון, ליאוניד נייבזלין, אמר בתחילת השבוע בעקבות מאמר החראקירי המוסרי של גדעון לוי, כי הוא אינו מתערב בתכני העתון. זו היתה אמירה כאילו משכנעת, עד שנזכרנו בצורת הכיסוי של 'הארץ' בנוגע לנשיא רוסיה פוטין. מאז תחילת רדיפת ההומואים ברוסיה, כיבוש קרים והדסטביליזציה של אוקראינה – מכסה 'הארץ' על פשעי פוטין יותר מאשר מכסה אותו עתונאית. והנה, הפלת מטוס נוסעים על ידי גורמים המופעלים בידי רוסיה, הקופסה השחורה מועברת למוסקבה, ובדיווחי האון-ליין של 'הארץ' אין למעשה דיווחים על הפעולה שהפכה למשבר עולמי. מעניין באמת מי כן משפיע על התכנים ב'הארץ'.
גם פעילות הנשיא האמריקני ברק אובמה מעוררת סימני שאלה, אפילו לגבי איזונו הנפשי פוליטי. בשלב זה של המערכה, התנהגותו המוזרה בימים האחרונים משחקת לידי ישראל. מי היה מאמין, שאובמה ימשיך במסע גיוס הכספים של המפלגה הדמוקרטית. יעצור לרגע באירוע של חנוכת כביש או משהו ויכריז כי הפלת המטוס היא "טרגדיה". הגארדיאן הבריטי קרא למעשה בכותרתו הראשית היום: 'רצח בשמים'. אז אצל הפעיל הקהילתי משיקגו זו "טרגדיה". וזהו. הוא לא הפסיק את מסע גיוס הכספים כדי לחזור מיד לבית הלבן. התנהגותו הבלתי אחראית של מנהיג כמו נשיא ארצות הברית בסופו של דבר צריכה לעורר דאגה באם ניקלע למשבר אמיתי, השד יודע איפה. אולי עם איראן.
השפעה הרתעתית על המרחב כולו. כוחות צה''ל נכנסים לעזה
צילום: אדי ישראל
המלחמה הזאת, גם אצל מי שתומך בה, מעוררת
וסר היכולת של צה"ל לעקור את האצבע המצרית השלוחה אל לב השטח הישראלי, יצר מאגר גחלים לוחשות שמתלקח למדורה גדולה כל פעם מחדש, מאז שנות ה-50. ואנחנו יוצאים מהרצועה ושבים אליה, משום שברגע האמת, ב-1948, או שהיינו חלשים מדי ונכנענו ללחצי המעצמות ונסוגונו מקדמת סיני שאותה כבשנו; או שפשוט עשינו שגיאה אסטרטגית שממשיכה לגבות את הריבית שלה.
כרגע זה לא משנה. הלוחמים שוב פוסעים בעקבות הגיבורים משכבר שעמסו את שערי עזה על שכמם. "שערי העיר ביד השמשונים", שרנו כבר ב-1956. אך זוכרים גם שלפעמים "כבדו שערי עזה מכתפיו", כמאמר המשורר משה דיין על רועי רוטברג מנחל עוז. האם זהו "ייעוד דורנו במלוא אכזריותו?" גם הדור הזה?
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם