המלחמה בעזה: הרתעה עדיפה מחיסול
לחיזבאללה יש נשק מסוכן יותר מלחמאס, וגם ללבנון כבר נכנסנו לא פעם. מה שלמדנו הוא שלא ניתן לחסל את הנשק אבל ניתן להרתיע אותו מלהשתמש בו
גם למי שרוצים להגדיר את היעד במונחים צבאיים של 'מניעת התחמשות חמאס', כדאי להיזכר במודל הלבנוני: חיזבאללה התחמש באופן מאסיבי לפני ואחרי מלחמת לבנון השנייה. גם במלחמת לבנון השנייה עצמה לא היה גורם שפוי שהגדיר את יעד המלחמה כחיסול כל מאגרי הנשק שבידי חיזבאללה (שממילא היו מתחדשים אחריה), אלא פגיעה משמעותית במיוחד בטילים ארוכי הטווח. גם מאז המלחמה, כשחיזבאללה חזר והתחמש עד צוואר, ישראל מסתפקת בנסיונות למנוע ממנו קבלת נשק סורי משמעותי במיוחד, אבל לא יוזמת מבצע לחיסול כלל מאגרי הנשק שלו – למרות שמדובר בעשרות אלפי טילים, המסוכנים בהרבה מהרקטות שבידי חמאס. האיום העיקרי מול חיזבאללה היה ונותר ההרתעה, במיוחד נוכח תוצאות ההרס שאכן ספג הארגון במלחמת לבנון השנייה.
זו גם המדיניות העכשווית הראויה כלפי חמאס: עם הסכנות מהמשך שלטונו והתחמשותו צריך להתמודד בשילוב של אמצעים מדיניים וצבאיים – פעילות מדינית למניעת הברחות של נשק ואמצעים היכולים לשמש לבניית מנהרות (פעילות אפקטיבית כיום בהרבה, בשל שיתוף הפעולה עם מצרים); פעילות מדינית להחזרת שלטונה של הרשות הפלסטינית ברצועה, שהיא הגורם היחיד שיש סיכוי שיזכה ללגיטימציה של האוכלוסיה המקומית, וכמובן: הרתעה צבאית אפקטיבית, שפירושה אי השלמה עם הסלמות הדרגתיות של ירי רקטות, אלא תגובה קשה – בנוסח זו שספגה השבוע שכונת סג'עייה – על כל ירי.
והעיקר – להתחיל לפתח מחשבה ארוכת טווח לגבי עתידה של הרצועה, מחשבה שאינה קשורה רק לשאלה מי ישלוט בה. ב-66 שנות קיומה של ישראל שלטו בעזה מצרים, ישראל, הרשות הפלסטינית וחמאס
ברצועה, על שטח של 365 קמ"ר מצטופפים כיום 1.8 מיליון בני אדם, מתוכם כמיליון המוגדרים פליטים וכ-900 אלף איש שממש מתגוררים במחנות פליטים. במידה רבה, עזה היא מחנה פליטים אחד גדול, שתושביו חיים ללא עתיד, למעשה גם ללא הווה, במצב שבמהותו מזמין שנאה – כלפי ישראל, כלפי מצרים, כלפי הרשות הפלסטינית וסביר שבקרוב גם כלפי חמאס.
במורסה הזו צריך לטפל טיפול שורש. זו צריכה להיות יוזמה לתכנית בינלאומית, בהשתתפות כמה שיותר מדינות ערביות, שיעדה פיזור פליטי עזה בין ארצות המזרח התיכון וכל מדינה אחרת שתבין את חשיבות הפרויקט, והבטחת 'תכנית מרשל' כלכלית להם ולגורמים שיישארו בעזה - על מנת להבטיח להם (וממילא, גם לנו) עתיד טוב יותר. אם ארה"ב באמת רוצה להיות גורם פרודוקטיבי באזור, הנה יוזמה ראויה: שתשתמש במנופי הלחץ הכלכליים והביטחוניים שעדיין יש לה במזרח התיכון, כדי לקדם תכנית מסוג זה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם