גולני: קו הרצף של המציאות הישראלית
אחרי שהרגילו דור שלם לחיים שאין בהם מודעות לאומית, פתאום אנחנו נזרקים מפסטיבלי הקולנוע הרחק אל קו התלם המדמם ואל קרבות הגבורה
אלא שהפעם מי שמקרב את אוזנו אל הקרקע הרועדת של ארצנו האהובה קולט ויברציות חדשות ישנות. הקונסנזוס סביב מבצע צוק איתן על השלב הקרקעי שלו משתרע מקו דמיוני כלשהו שמאלה ממרצ אך ימינה מדב חנין ועד מוטי יוגב. קו השסע הפוליטי היום איננו בין ימין לשמאל; קו השסע הזה נדד הרחק שמאלה, ורק אלה שמחאתם אומנותם, כלומר יוצאים לעשות יום עבודה בשירות האיחוד האירופי או משולמים על ידי קרנות השלום למיניהם, מתנגדים.
אבל בוחן פתע לציונות זה לא דבר קל. אחרי שהרגילו דור שלם לחיים שאין בהם מודעות חברתית-לאומית, פתאום אנחנו נזרקים מפסטיבלי הקולנוע עם הניחוח הבינלאומי שלהם הרחק אל קו התלם המדמם מזה כ-140 שנה. פתאום מתברר שהקו המפריד בין פאב בקיבוץ ובין פוגרום על אדמת ישראל הוא דק מאין כמוהו; פתאום הקו הדק המפריד בין טבח המוני למלחמת מנע של אין-ברירה דק אף ממנו.
אלו הם חיינו. הפעם נוצרה תחושה כוזבת של חוסר פגיעות. העורף הכין את האוכלוסיה עם המיגונים שלו. כיפת ברזל עבדה יפה מעל לראש. היתה תחושה של פירוטכניקה. במקביל חיל האוויר צלף וחיסל את האויב ללא מענה. לאחר מכן באה הכניסה
אך במלאות 100 שנה למלחמת העולם הראשונה אנחנו מגלים שהאנושות לא התקדמה הרבה. צה"ל מסתער על מערכת ביצורים שהיא מעין ואריאציה וייטנאמית-צפון-קוריאנית של קווי הביצורים האדירים שבנו הנאצים בגזרות מסוימות, משהו מקביל לקו מז'ינו שמבוצר בנוסף לבטון וברזל גם באוכלוסיה אזרחית. תדמיינו את חפירות מלחמת העולם הראשונה כשבמקום שקי חול על דופן החפירה מציבים החיילים נשים וילדים ואת קני הרובים והמקלעים הם משחילים ביניהם.
זהו שדה הקרב של הג'יהאד הג'נוסיידי, וצה"ל נכנס לקרבות שמתקרבים כבר בעוצמתם לתל פאחר, החרמון, הבופור ובינת ג'בייל. בכולם עברה גולני.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם