צוק

עזה: טרגדיה באחריות מקומית מלאה

איש לא רצה את רצועת עזה, אבל גם כאשר הפכה ליישות עצמאית ההזדמנות הגדולה נוצלה לטרור ולחורבן. זה תלוי בהם

עודד רביבי | 20/7/2014 17:38 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר RSS
כבר יבשו עינינו מדמעות על מצב הפלשתינים בכלל והעזתים בפרט. 100 שנות הסכסוך הערבי-ישראלי הם בעיקר 100 שנות שנאה ואלימות ערבית שהמיטו עליהם מסכנות ועוני. אבל למרות האשמה התורמת של הפלשתינים למצבם, העזתים הם העלובים שבהם.

הגידוף "לך לעזה" הוא מטבע לשון שהועתק מהשפה הערבית ומבטא היטב את השפל של עזה גם בעיני אחיהם הערבים.

עזה היא החצר האחורית של הפלשתינים. איש לא רצה ולא רוצה אותה, וגם ראש הממשלה אריאל שרון, כשרצה לבצע מהלך מדיני של ויתור לערבים, העדיף להעביר להם את עזה. 

עד שנת 67 היתה עזה תחת השלטון המצרי וזכתה ליחס של בן חורג. לאחר מלחמת ששת הימים עברה לשליטה ישראלית, ובשנת 82 - כשממשלת ישראל העבירה למצרים, במסגרת הסכם קמפ דיויד, את מה שנכבש ממנה ב-67 - הודיעו המצרים שאת עזה הם משאירים לישראל. הם העדיפו להותיר את העזתים מחוץ לתחום אחריותה. עם כל הכבוד לחשיבות שחרור "אדמה הערבית", גם להם יש קווים אדומים.

מאז 2006 כאשר ישראל נסוגה מעזה, נותרה עזה בחדלונה. את אופציית העצמאות שהעניקה לה ישראל היא תיעלה לביצור מעמדה כישות טרור. את הכספיים האדירים שקיבלה ממדינות העולם  השקיעה בבניית מנהרות, בייצור טילים ובהכשרת מחבלים.

השליטה הפוליטית בעזה עברה מהפת"ח לשליטת הארגונים האיסלמים הקיצוניים יותר. האנרגיה תועלה לתעלולי הברחות נשק ואמל"ח במקום להכשרת מרכזי תעשיה ועסקים. את רצועת החוף היפיפיה שניתן היה לעצבה כפנינת תיירות הם הפכו לשדה נחיתה של אוניות נשק.

גם למצרים, שאפשרו לעזתים לאורך
שנים לעשות שימוש בגבולם המשותף, נמאס מהבוגדנות העזתית והם חסמו את המעברים וכך מצאה את עצמה עזה מבודדת פוליטית מההנהגה הפלסטינית ביו"ש ומנותקת מהגבול המצרי והימי ומיכולת לייבא אמצעי ייצור ותעשיה.

אתה מסתכל על העזתים ושואל את עצמך, למה הם עושים את זה לעצמם? למה חרחורי המלחמה התקופתיים מול ישראל שממיטים עליהם, בידיעה תחילה, נזקים וקטל מתמשכים? האם מדובר בטיפשות, בפחדנות מההנהגה המקומית או באידיאולוגיה פרימיטיבית שבזה לתוצאות הרות אסון?
האם רעיון העצמאות גדול עליהם? האם הם מפחדים לקבל אחריות ובורחים ל"מלחמות קודש"?

אין לי ספק שיש עזתים שמבקשים להעביר את ימיהם ולילותיהם בשקט ובביטחון אישי וכלכלי אבל אני תוהה היכן הם. למה הם מעלים לשלטון ארגוני טרור שרק מסבים להם נזקים. למה הם לא דורשים הנהגה שתחלץ אותם ממסכנותם ארוכת השנים. למה אין מחאה עזתית מקומית על סיכון חיי ילדיהם. למה לא יוצאת משם קריאה נואשת לחיים נורמליים.

אם העזתים אכן תאבי חיים, עליהם להתקומם ולקחת את גורלם בידם. לא החמאס, לא אונר"א ולא קולות הנהי יעשו עבורם את העבודה.

הכותב היה קצין אג"מ בפיקוד דרום במבצע 'עמוד ענן'
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

עודד רביבי

צילום:

ראש המועצה המקומית אפרת, סא"ל במילואים

לכל הטורים של עודד רביבי

פייסבוק