אידיאולוג חסר פשרות: ריבלין יהיה נשיא אקטיבי
רוח ז'בוטינסקי מגיעה למשכן הנשיאות ומחליפה את רוח אוסלו. ראובן (רובי) ריבלין לא יהסס להביע דעה שאין עליה הסכמה רחבה, מתמיכתו בריבונות ישראלית ביהודה ושומרון ועד סכסוכו עם נתניהו
הפעם זה היה שונה. ראובן (רובי) ריבלין, הנשיא הנבחר, נשבע אתמול אמונים על רקע מטחי הטילים וקולות האזעקה בכל הארץ שהחרישו לצערנו את צלילי השופרות החגיגיים במשכן הכנסת. מעולם לא הושבע כאן נשיא בימי מלחמה, ומשום כך גם מימדי הטקס במשכן צומצמו ובצדק.
טקס ההשבעה
צילום: פלאש 90
ראובן ריבלין מבקר בעיר שדרות במהלך מבצע צוק איתן
צילום: קובי גדעון, לע''מ
המציאות המיוחדת שבה חיילים נלחמים בעזה עד טיפת דמם האחרונה הכתיבה את תוכן הנאומים ואת סגנון האירוע הצנוע, והוסיפה עוד מידה של רגשנות אצל הנשיא הנבחר, שגם כך הוא איש סנטימנטלי בעליל. בכי ודמעות היו שם, בעיקר על החללים, שריבלין צופה בהלוויותיהם בימים האחרונים מחלון ביתו בשכונת יפה נוף שמשקיף על הר הרצל. השמחה הגדולה שוב נמהלה בעצב גדול. זה לחם חוקינו במקום הזה.
ריבלין נבחר לפני חודש וחצי בדרמה גדולה. בסערת האירועים בעזה שכחנו את מסע התככים הנוראי, שנמשך לאורך זמן והפיל בדרך כמה פוליטיקאים חשובים. ראשון היה סילבן שלום, מועמד בעל סיכויים רבים שפרש מהמרוץ בגלל תלונות על הטרדות מיניות, ומאז קולו לא נשמע למרות שהתיק נסגר. שני היה פואד בן אליעזר, שנחשף בקלונו ובכספו הרב ונבלע בחדרי החקירות במקום בבית הנשיא.
שלישי היה מאיר שטרית, שגם התיק המשטרתי נגדו נסגר, אבל עד לרגע זה לא ברור מה נכתב בהסכם עם עוזרת הבית שלו ומדוע היא זכתה בפיצוי עתק על שתי שנות עבודה. סביר להניח שאם שטרית היה נבחר החוזה בין הצדדים היה נחשף במוקדם או במאוחר, וסופו של הנשיא במקרה הזה מי ישורנו.
אבל אנחנו מדברים על רובי ריבלין, שאותו אני מכיר מאז פגישתנו הראשונה ב-1978. ריבלין היה אז יו"ר בית"ר ירושלים. אני הייתי כתב ספורט מתחיל. חיכיתי לו במגרש ימק"א, ביום חורף נוראי, שם קיימה הקבוצה אימון בבוץ טובעני.
"אתה רואה, אני עם בית"ר באש ובמים. היום זה במים", הוא אמר בחיוך. על האמירה הזו ריבלין היה חוזר גם היום. הוא בין הפוליטיקאים הבודדים שמכיר את המנון בית"ר. הוא בין היחידים ששר בראש מורם ובגרון ניחר בטקסי התנועה את המלים האלמותיות שטבע ז'בוטינסקי: "כי שקט הוא רפש/הפקר דם ונפש/למען ההוד הנסתר".
ריבלין ייכנס לתפקידו ביום שני הקרוב, אז יחליף את שמעון פרס, הנשיא היוצא. ביום ראשון ימלאו 74 שנים למותו של זאב ז'בוטינסקי, המנהיג הריביזיוניסטי. ריבלין נולד שנה אחת לפני מותו של ז'בוטינסקי. אילולא היה נבחר, סביר להניח שריבלין היה נואם מרכזי באירוע לזכרו של ז'בוטינסקי בבנייני המוסדות הלאומיים.
אבל החל מאתמול ריבלין הוא הנשיא של כולם: יהודים וערבים, ימין ושמאל, דתיים וחילוניים. האם זה יהפוך אותו לנשיא בניוטרל? לא בהכרח. במקרה של פרס למדנו שאדם לא יכול להשתחרר מהתבנית האידיאולוגית שלו, גם אם הוא האזרח מספר אחת. אם פרס הביא איתו למשכן את רוח אוסלו, ריבלין יביא לקדנציה הנשיאותית שלו את רוח ז'בוטינסקי.
בשני הנאומים (המצוינים) שהיו אתמול בכנסת אפשר היה להבין היטב את האג'נדה של הנשיא הנכנס והיוצא. פרס דיבר על שלום קבע, שלום אמיתי בין שתי מדינות שיינתנו לשני העמים שחיים כאן. ריבלין סיפר על ההתוועדות שהייתה במרפסת ביתו ב-1942, בין אביו יואל יוסף ריבלין וחבריו ממשפחת נשאשיבי המוסלמית ומשפחת פריג' הנוצרית.
את האחווה הזו הוא היה רוצה לשחזר גם היום במדינה אחת, לא מחולקת. אם במהלך הכהונה שלו נגיע למצב שבו התהליך המדיני יתקדם ונעמוד בפני חלוקת הארץ וחלוקת ירושלים בין הישראלים והפלסטינים, אני לא רואה את ריבלין נשאר בתפקידו כנשיא, אבל עוד חזון למועד.
ראובן ריבלין הוא אכן אידיאולוג חסר פשרות: הוא בין המנהיגים היחידים אצלנו שתומך בהחלת הריבונות הישראלית על יהודה ושומרון, תוך מתן זכויות אזרח מלאות לפלסטינים. בענייני זכויות האדם וזכויות האזרח הוא נחוש בעמדתו. מדינה דו-לאומית לא מפחידה אותו. מדינה פלסטינית מחרידה אותו הרבה יותר. מהבחינה הזו הנשיא העשירי מחזיק בעמדת מיעוט בעם, דומה לזו של הפוליטיקאים בבית היהודי שהם היחידים שתמכו בו פה אחד ב-10 ביוני. אני לא אתפלא אם את הביקור הראשון שלו יעשה בבית אל או שילה, מחווה להתנחלויות שאותן הוא כל כך מעריץ.
הנשיא וראש הממשלה - לא נפלו בחיבוקים
עוד נכונו לכולנו עלילות עם הנשיא החדש. ברשימת הנפגעים הגדולים במרוץ החם לנשיאות אפשר להציב את ראש הממשלה בנימין נתניהו ורעייתו שרה. ריבלין היה ונשאר מבחינת שניהם צלם בהיכל הנשיאות. נתניהו, כזכור, היה מוכן ומזומן לבטל את המוסד הזה רק כדי שלא לראות בו את ריבלין.
העימותים בין השניים הללו מובטחים, כפי שהיו צפויים ומובטחים בקדנציה הקודמת, כאשר נתניהו כיהן כראש ממשלה וריבלין היה יו"ר הכנסת. אז היה מדובר בויכוח עקרוני שנוסף על יריבות פוליטית היסטורית. הטמפרמנט החם של שני הצדדים דרדר את העסק, גלש לאמירות פוגעניות של ריבלין כלפי שרה נתניהו, עד שראש הממשלה הדיח את ריבלין מתפקיד יו"ר הכנסת בלי עכבות
פגישה של ראובן ריבלין עם נתניהו בעקבות היבחרותו של הראשון לנשיא
צילום: קובי געון, לע''מ
ריבלין, להזכיר, חשב תמיד כי נתניהו מנסה לפגוע בעצמאות הכנסת ואינו מבין לאשורה את הפרדת הרשויות. נתניהו חשב שריבלין מתנכל לו ומגביל את צעדיו ללא צורך. רק נס ימנע עימותים כאלה בעתיד, שתמיד מתחילים בויכוח על סמכויות בין ראשי המדינה.
אפשר לתאר את הפגישה הראשונה בארבע עיניים בין השניים, אולי כבר בתחילת השבוע הבא. הפגישה האחרונה שהתקיימה בביתו של נתניהו מיד אחרי הבחירה בכנסת לא בישרה טובות. ריבלין הודה אחריה כי השניים לא נפלו בחיבוקים זה בזרועותיו של זה ולא שחטו כבש שיסמל סולחה לדורות בין השניים. האמת היא שפרץ שם ריב של ממש שכלל גם ביטויים קשים.
נתניהו יצטרך בפעם הבאה להגיע לבית הנשיא כדי לעדכן את ריבלין בסודות המדינה הגדולים, בתמונת המצב של מבצע "צוק איתן", במידע המודיעיני הרגיש ובהנחות העבודה המדיניות והביטחוניות שמדריכות אותו לקראת הסכם על הפסקת האש.
ריבלין, איש חכם ועתיר ניסיון, יחקור כדי לדעת וילמד את הנושאים כדי להשיא עצות. הוא יעסוק בעיקר בעניינים הפנימיים ויהיה נשיא אקטיבי, מאתגר ומחנך, כי זה האופי שלו. הוא יבקש להיות ממלכתי, ובדרך כלל יצליח, אבל הוא לא יתחב את האף רק לתוך המטפחת ולשונו תמשיך להתגלגל גם לכיוונים לא רצויים למישהו. הוא יהיה הרבה יותר עזר ויצמן מאשר חיים הרצוג. הוא יהיה קצת יותר מבקר המדינה מאשר נשיא המדינה.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם