יעד משולש: ניטרול, פירוז ושיקום
לא ניתן לסיים את המבצע בלי שהחמאס יפורק מנשקו, כך או אחרת. הפקדת העניין בידיים הפלסטיניות של אבו מאזן תהיה טעות קשה
חשיפת עיר המנהרות, ירי הטילים הנרחב, האחדות הלאומית, התמיכה הבינלאומית, המחיר הכלכלי הכבד ומעל הכל הדם שנשפך – כל אלה לא מאפשרים להחזיר את המצב לקדמותו. ישראל, כמו חמאס אגב, צריכה להציב תנאים ברורים להפסקת אש, ולא להסתפק בחדל אש.
והתנאים, שלושה הם: נטרול, פירוז, שיקום.
ראשית, ישראל צריכה לעמוד על השמדה מלאה של מנהרות התופת. קברניטנו חייבים לדרוש שכוחות אפקטיביים, בין אם מטעמה ובין אם בינלאומיים, יסרקו באופן שיטתי את הרצועה וימוטטו את מחילות המוות בזו אחר זו. בלי פעולה כזו המלחמה תהיה מלחמת שווא. הדעת נותנת שיש לדרוש מחמאס לפרק גם את מערך הרקטות שברשותו, אף כי נראה שמטרה זו תהיה קשה יותר להשגה.
שנית, בהתחשב בקטסטרופה שהמיט על עזה ולאור הנזק הכבד שגרם לישראל, לא מתקבל על הדעת שחמאס ימשיך להטיל אימה על סביבתו. תנאי הפסקת האש חייבים לכלול מנגנונים נשכניים שימנעו את התחמשותו מחדש של הארגון הנתעב הזה ואם אפשר גם יפרקו אותו מנשקו.
בעניין זה, אסור בתכלית האיסור להסכים שהכוחות הכאילו מתונים של הרשות הפלשתינית יקבלו את מפתחות השמירה על עזה. ב-20 שנות אוסלו ישראל למדה על בשרה שאש"ף לא מסוגל לדכא את חמאס. יאסר עראפת כשל בכך מרצון או מאונס, ואבו מאזן הועף מהרצועה באופן בלתי מטאפורי בעליל. לו ולכוחותיו אין אפשרות לגבור על חאמס ואוי לה לישראל אם תשגה שוב באשליה המופרכת הזו. זאת ועוד, החזרת כוחות עבאס לרצועה תהווה פרס למי שכרת ברית עם חמאס ומפעיל מסע הכפשה עולמי נגד ישראל. תהיה זו איוולת מדינית אם ישראל תשוב ותפקיד את בטחונה בידי אש"ף.
מנגנוני הפירוז הללו צריכים אפוא להיות ישראלים או זרים אך לא פלשתיניים. עליהם להבטיח שהעברות הנשק לרצועה בים או ביבשה יחדלו כליל. רצוי גם לשאוף לכך שיתקבלו בהסכמה בינלאומית על מנת שישראל לא תואשם בהטלת מצור על עזה.
שלישית, כדי לשרש את בעיית
נקודה אחרונה לסיום. ראש הממשלה נתניהו, ביקר קשות, יותר מפעם אחת ובצדק, את החלטת מועצת הביטחון 1701 לאחר מלחמת לבנון השנייה. ההחלטה התיימרה למנוע את התחמשותו מחדש של חיזבאללה, אלא שכדבריו ללבני באותה עת "חתימה על הנייר אינה מספיקה".
נאה דרש בלבנון. נאה יקיים בעזה.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg