גם בצוק איתן, הכל יסתיים בפוליטיקה
הסקרים מעידים על תמיכה נרחבת של העם בנתניהו. אך עם סיומו של המבצע, הנושא הכלכלי-חברתי יעלה שוב על סדר היום. עוד שבועות בודדים נהיה אחרי המלחמה ונחזור לעסוק במדמנה הרגילה שלנו
אחרי המבצע תחוזר הפוליטיקה. ישיבת הממשלה צילום: אבשלום ששון
ככל שישראל הסכימה להפסקות אש והחמאס המשיך וירה, ככל שצה"ל גילה יותר מנהרות והציבור הבין את פוטנציאל הנזק העצום שלהן, כך הציבור אינו מוכן להשלים עם הפסקת הלחימה. הציבור מוכן לקבל, אמנם בצער רב כמובן, את מחיר הדמים שאנו משלמים, כי הוא רוצה לראות את החמאס על ברכיו.
ראש הממשלה נתניהו מקבל גיבוי ממנהיגי רוב המפלגות, כולל מפלגות אופוזיציה, ובראש ובראשונה מיו"ר האופוזיציה בוז'י הרצוג. באופן פרדוכסלי, אך לא מפתיע, ראש הממשלה מותקף, תחילה בראיונות, ואחר-כך בהדלפות על ידי שותפיו הימניים בממשלה – נפתלי בנט ואביגדור ליברמן, הנלחמים ביניהם לבין עצמם וגם מול נתניהו על קולות הימין.
ומה יהיה אחרי המלחמה? הניסיון מלמד שמה שהיה – זה אשר יהיה. שני המבצעים הקודמים, עפרת יצוקה ועמוד ענן, התקיימו בסמיכות למערכות הבחירות ב- 2009 וב- 2013. עיון בסקרים שנערכו תוך כדי הלוחמה ולאחריה מגלה שגם אם היתה לגורם כלשהו תמיכה בעת הלחימה – הרי שזמן לא רב לאחריה – היא אבדה.
דוגמא קלאסית היא אהוד ברק, שכמנהיג העבודה ושר הבטחון בעפרת יצוקה זכה לאהדה רבה תוך כדי הקרבות. בסקרים הוא נסק, אולם מיד בסיום המלחמה, שבועות בודדים לפני הבחירות, פחתה התמיכה בעבודה בראשות ברק למימדים הקודמים והנמוכים שלה. אני מעריך שכך יקרה גם הפעם. ואם באמת ישרור שקט, ואם הבחירות לא יתקיימו ממש עכשיו (ואין כל סיבה שהן יתקיימו בעתיד המאד קרוב) – אזי הנושאים הרגילים ישובו לשלוט בכיפה – דיור, יוקר המחיה וכדומה.
המצב בישראל מזכיר לי את מערכת הבחירות לנשיאות בארה"ב בשנת 1992, כאשר הנשיא המכהן ג'ורג' בוש האב זכה זמן קצר קודם הבחירות לאהדה עצומה כמנצח מלחמת עיראק הראשונה, אך מהר מאד חזר הקהל האמריקאי לדוש בנושאים הכלכליים. קלינטון הבין זאת מצוין וניצח בבחירות, כאשר מנהל הקמפיין שלו, ג'יימס קרוויל, טבע את האימרה הידועה: IT'S THE ECONOMY ,STUPID.
לאור כל זאת, מה בכל אופן יקרה למפה הפוליטית? כאמור, אין לנתק את העבר הקרוב מהעתיד הבינוני.
הבעיה המרכזית תהיה של הליכוד. נתניהו ינסה להתחרות עם בנט ועם ליברמן על קולות הימין, ואז יקצין שוב ימינה, כדי לרצות נתח זה. זה אומר שהמרכז יתפנה לשתי מפלגות מרכז – לפיד והעבודה. יש קולות בעבודה הקוראים להרצוג ללכת יותר שמאלה ולדעתי אם יעשה כן – יישגה. העבודה צריכה בענין זה להיות ממשיכת דרכו של בן גוריון - מלחמת חורמה באויבנו, ובמקביל נכונות לניהול מו"מ איתם. לפיד לא יחזור למימדים של 19 מנדטים, גם לאור המצב הכלכלי ובעיקר בגלל סוגיית הדיור שאינה נפתרת, אולם לפיד עצמו בכח אישיותו הכריזמטית ועמדותיו הימניות מתונות – יקבל כשני שליש מכוחו. העבודה תעלה במעט, מרצ נראית בסימן עליה וש"ס תרד בגלל מותו של הרב עובדיה יוסף.
בשורה התחתונה, בעוד שבועות בודדים נהיה אחרי המלחמה ונחזור לעסוק במדמנה הרגילה שלנו – השמצות, איומים, פוליטיקה וכל השאר, עד הבחירות וכמובן גם אחריהן.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם