ניסינו להתנתק מעזה, אך היא לא מתנתקת מאיתנו

תשע שנים עברו מאז ההתנתקות וחיילנו חוזרים שוב לעזה. הכיסופים שוב צפים בקרב אנשי גוש קטיף להתיישבות

קובי בורנשטיין | 4/8/2014 17:02

תגיות: גוש קטיף

בתור תושב גוש קטיף המתגורר בניצן, ההתנגשות המתרחשת יום יום מעלי בין טילי החמאס המרושעים לטילי כיפת ברזל מציפה בי רגשות מעורבים. מראה משפחתי המצטופפת באמצע הלילה בתוך הממ"ד גורם לי לצעוק- עד מתי? לאיפה כל זה מוביל אותנו? לשם מה? בד בבד אני מתמלא רגשות גאווה על מה שמתרחש סביבי. הרוח האיתנה של שכניי ביישובי חוף אשקלון, הגבורה של חיילי צה"ל, הנחישות של מנהיגי המדינה וכלל אזרחי העורף העומדים כצוק איתן מאחורי הצורך החיוני למוטט את שלטון הרשע של החמאס. כל אלה יוצרים כעת אוירה שלא היינו בה הרבה זמן.

נווה דקלים צילום: אופיר דוד

לפני תשע שנים בחרה ממשלת ישראל להתנתק מרצועת עזה. אבל עד עכשיו זה לא מצליח לנו. רצועת עזה חוזרת ומתקילה אותנו בשאלות נוקבות שכנראה אין להם פתרון מהיר. האם נחזור לתפיסת ממשלת המערך בשנות ה-70 שביטחון כרוך בהתיישבות? תפיסה שבעקבותיה יזמו רבין וגלילי את הקמת גוש קטיף. יוזמה שבעקבותיה צמח מפעל התיישבות מפואר במשך 35 שנים.

ומדובר כמובן, לא רק בשיקול בטחוני. התיישבות מבטאת את עומק הקשר בין אדם לאדמה ואת המחויבות לזהות הקיומית שלנו כאן. מתוך כך יש ביטחון. מתוך כך יש פחות הרוגים. מתוך כך נמצא פתרון מוסרי. מתוך כך יבוא שלום. הלב מתרחב כאשר ראש הממשלה קורא בדבריו את קריאת מטה המאבק של גוש קטיף "עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה" ומבטא את התהייה על קוצר הראות שלנו. על כך, שלא צפינו את התרחיש של איום המנהרות כתוצאה מעקירת ההתיישבות. כמו גם את התובנה שהנסיגה מדרך ההתיישבות הציונית הימרה על חייהם של תושבי חצי ממדינת ישראל וגרמה להם לחיות תחת איום תמידי של מתקפת טרור.

מדהים לראות איך שוב צצו הכיסופים לאדמת הגוש אצל אנשי גוש קטיף. רפרוף קצר בדף הפייסבוק "חוזרים לגוש קטיף" מגלה את התחושות שחיות וקיימות בקרב התושבים. שירים שנשמרו במגרה יוצאים החוצה, תמונות מהדמיון עולות וצפות ועוטפות אותנו בצבעים של געגועים. "הימים עברו, עופרת יצוקה, עמוד ענן, צוק איתן. כלום לא השתנה", כותבת הדס, "עכשיו הבנים שלנו שם, נלחמים למעננו באויב הזה ואני רק מבקשת, גיבורים שלי, אם אתם מגיעים אל החוף ההוא, הנפלא, תעצרו דקה ותקשיבו. אולי מהסוכה עולה מנגינה של 'קול גלגל' המופלא".

השנה אנו מציינים גם את יום השנה -9 להתנתקות וגם את יום השנה ה-10 ל"שרשרת הישראלית" מפגן המחאה המשמעותי של מטה המאבק של גוש קטיף. מיזם אשר יצר שרשרת אנושית גדולה לאורך כל הדרך מגוש קטיף לירושלים. ה"שרשרת" ביטאה אמירה אופטימית של אמונה ביכולת שלנו לחבר ידיים ולבבות.

לצערנו ימי העקירה של גוש קטיף היו ימים שביטאו קרע גדול בתוכנו וחוסר יכולת של כל צד להקשיב איש את שפת רעהו.

רצינו לחבר שרשרת אבל גילנו שכל אחד מאתנו הקיף את עצמו בחומת מגן אשר ניתקה אותו מראיה כוללת. היום 10 שנים אחרי, בעיצומם של קרבות צוק איתן על רצועת עזה, אנו עדים למחזות מופלאים של ערבות הדדית של תחושה שאנו חברה מלוכדת. שיש בנו אמונה וחוסן. האם בעשר שנים אלו למדנו משהו חדש? האם חיזקנו את יכולת ההתחברות בתוכנו? האם נצליח לשמר זאת גם לימים שאחרי המלחמה? האם מהרום של ה" צוק האיתן" נדע להגביה מבטנו?

אנו במרכז מורשת גוש קטיף - נמשיך לעשות את התפקיד שהטילה עלינו המדינה לשמור את מורשת גוש קטיף וצפון השומרון, כדי שמתוך תודעת העבר נדע ביחד להתבונן בשאלות שמאתגרות אותנו ולבנות את עתידנו כחברה יהודית ערכית ומאוחדת במדינת ישראל.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

הוסף תגובה

הגיבו