אחרי המלחמה: לעבור מהאתוס הפלסטיני לאתוס יהודי
שנים הובלנו בידי המחשבה שיש לאומיות פלסטינית, ולה זכויות לגיטימיות בארץ. רק כשנשתחרר מהטעות הזו נוכל להכריע את עזה
נקודת המבט הזו היא נובעת מראיית מציאות שמבינה שהתודעה הלאומית הפלסטינית בנויה בעיקר על שלילת ישראל, ואין לה אפוא קיום לצדה של ישראל.
אלא שהישראלים עוד לא התרגלו לראות כך את הדברים. האתוס השולט, עדיין, בחברה הישראלית הוא זה המכיר בלאומיות הפלסטינית כמציאות של ממש בעלת תוכן חיובי, ומאמין באפשרות להסדרת היחסים בינינו ובינם. נכון, כבר לא מדברים על שלום, אפילו לא על הסכם; עכשיו האתוס האוסלואי מסתפק בהסדרה.
מי שהביא אותנו למצב של היום הוא האתוס האוסלואי. בעבר הייתה בעזה וביו"ש שליטה ישראלית מלאה מבחינה ביטחונית. קלצ'ניקובים יחידים בעזה, שלושה כלי נשק מאולתרים בג'נין, וטרור של סכינאות ואבנים. בעזה היה די שקט לפני 'עזה תחילה'. אבל נכון שזה היה מצב ביניים שלא היה יכול להמשיך.
וזאת, בגלל שגם אז שלט האתוס האוסלואי.
אך ככל שעובר הזמן ילך ויסתבר, שהאתוס של שלום וביטחון לא נותן מענה למציאות שלנו כאן. לכן נכון לעכשיו, כשהאבק מתחיל לשקוע, יש לעורר ולדברר את האתוס החלופי. האתוס שסבור שאין עם פלסטיני באמת, שארץ ישראל כולה היא יחידה גאוגרפית בלתי ניתנת להפרדה. ושעלינו להחיל את החוק על כל מרחב ארץ ישראל.
לפני שארד לפרט את טיעוני, אני מבקש לומר שכרגע האתוס הזה הוא נחלת מיעוט, ואשר על כן טוב עשתה הממשלה והעומדים בראשה שלא התפתו להקריב חיי חיילים על הסתבכות מיותרת בעזה. רק כיבוש עזה מתוך כוונה להישאר שם לעולם מצדיק מלחמה שכזו.
מכאן אני מבקש לבסס את האתוס של שליטה מלאה והחלת החוק הישראלי על עזה. הסבב האחרון ואלו שיגיעו אחריו מוכיחים בעליל את הטענה, שעזה איבדה את זכותה להגדרה עצמית, גם אם נניח שהיתה לה זכות כזו. ישראל נסוגה מכל השטח, ואילו עזה היתה עסוקה בהקמת ישות לאומית במובן החיובי, ישראל הייתה מפרגנת בהסרת המצור וביצירת כל התנאים הכלכליים המיטביים. כיוון שהפלסטינים בחרו בחמס, וחמס בחרו במוות לבני עמם ולנו, הם הוכיחו בכך שאין להם עניין אמיתי בהקמת ישות לאומית. כל עניינם הוא ג'יהאד איסלאמיסטי.
אז מה כעת? מה ייעשה בעזה שאינה מדינת לאום פלסטינית? ראשית, יש להציג מול העולם עמדה ברורה וחד משמעית, לפיה הפליטים לא יחזרו לעולם לשטח ישראל. זוהי תובנה מוסכמת ובעלת קונצנזוס כמעט מוחלט בחברה הישראלית, אך היא אינה מובנת לעזתים. חשוב לומר אותה בפה מלא ובקול רם. יש לשקם את הפליטים בעזה, לפרק את כל מחנות הפליטים ולהשקיע בכך כסף. לעודד את הפליטים לבחור בין הגירה או השתקעות בעזה וביו"ש.
מעבר לכך יש לומר כלקח מאירועי השנים האחרונות בעולם הערבי, שאין לאומיות ערבית במובן של מדינת לאום מודרנית. כל מדינות הלאום המודרניות במרחב
ולסיום עלינו להבין ולומר זאת לעולם כולו: ארץ ישראל מהירדן לים היא יחידה גאוגרפית בלתי ניתנת לחלוקה. גבולותיה הם הגבולות של מדינת ישראל היהודית הדמוקרטית.
מערכת התובנות הזו, הנובעת מאתוס שונה מאתוס שלום וביטחון, לא באה לתת אשליה של פתרון כל הבעיות. גם אם נממש את התובנות הללו יש לנו דרך ארוכה ומלאת בעיות וקשיים. אבל זוהי דרך עולה ולא דרך שמדרדרת אותנו לתהום.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם