אבו-מאזן: 'בן ברית' חלומי עם סכין בגב
מאיפה בא הרעיון המוזר לברית עם אבו-מאזן, האיש שמכפיש אותנו בעוד אנו עושים בשבילו את העבודה? וגם: הערה ארוכה למגיבים
הדוברים בצד המסוים של המפה הפוליטית במהלך המבצע "צוק איתן" המציאו סוג נדיר של... ברית. הם באים בטענות לבנימין נתניהו שפספס לשיטתם הזדמנות פז למוטט את חמאס ולהעביר את השלטון בעזה לידי אבו מאזן, אתו יש לנו אינטרס משותף, לכן הוא אמור לשמש כביכול כבן-הברית שלנו.
תוהה אני: איזה סוג של שותפות זה יכול להיות? נכון, בבריתות לא מעטות הצדדים לא תמיד שווים, וכל אחד נכנס לברית מתוך האינטרסים האישיים שלו או של עמו אותו הוא מייצג. כשמדובר בברית לצורכי מלחמה היו מקרים בהם אחד מבני הברית התחמק מלמלא את חלקו, גרר את רגליו, בסוף אפילו בגד. זה מוכר לנו ומובן.
אבל מעולם לא הייתה ברית בו אחד הולך להילחם, משלם מחיר כבד בחיי חייליו, בפגיעה בכלכלה, משבש את שגרת חייהם של אזרחיו – ובאותו הזמן בן הברית השני לא רק שלא תורם את חלקו – אלא הוא פועל בגלוי ובמלוא המרץ נגד בן-בריתו, מכפיש אותו, פונה למוסדות הבינלאומיים בדרישה לעצור אותו, מגנה, מקלל, מאשים ברצח עם.
אתה לא יכול לייחל לנפילתו של חמאס – ולהפריע לצה"ל לבצע את המשימה. מחמוד עבאס עוד יפנה לבית המשפט בהאג בתביעה להעמיד לדין את ישראל על פשעי מלחמה. חיילים ישראלים נופלים בקרבות עם האויב המר של אבו מאזן – והוא במקביל מכין תיק עבה מלא שקרים ושנאה.
אבו מאזן מעוניין להפיל את שלטון חמאס? שיפנה למועצת הביטחון בדרישה לא להפריע למי שעושה את העבודה בשבילו. הקול שלו היה עוזר לסיים את מלאכה מהר יותר, עם פחות קורבנות משני הצדדים.
הוא רוצה לחסוך בדם פלסטיני? שיפנה בריש גלי למדינות ערב - לקטאר, לטורקיה, לאירן – בדרישה או בקשה להפסיק לממן, לתמוך, ולצדד בחמאס. אז אולי ישראל בכלל לא תצטרך לצאת למלחמה, להקריב את טובי בניה. לא שמעתי את יפי הנפש שלנו המאוהבים בראיס המתון מייעצים לו עצה כה הגיונית ומועילה.
לו היינו בטעות חושבים שמישהו מצדד בנו - ומגלים בדיעבד שהוא ערק לצד השני – הייתי מבין זאת. אבל כולנו רואים שאבו מאזן כבר עומד מאחורי גבנו עם סכין שלוף, כבר מקלל אותנו ומאיים.
חמאס מסתתר מצה"ל מאחורי האוכלוסייה האזרחית הפלסטינית ותוקף אותנו; אבו מאזן מצא מקלט מאחורי צה"ל לפני חמאס – ותוקף דווקא את ישראל. במקיאבליות כזאת אפילו חמאס יכולה להתקנא.
להבדיל לרוב עמיתיי הפובליציסטים אשר בגאווה מכריזים שאינם קוראים את התגוביות (הטוקבקים) אותם אתם, הקוראים היקרים, רושמים בכשרון רב מתחת למאמרים, אני דווקא קורא אותם בעיון ובעניין רב. בין אם מאמרי פורסם באתר בשפה העברית, בין בשפה הרוסית שם מכירים אותי יותר.
אני קורא את הטוקבקים כי, ראשית, מעניין אותי איך אתם מגיבים – אכפת לי מאוד, אחרת לא הייתי כותב בכלל. שנית – התגוביות עוזרות לי להבין את הלכי הרוח בציבור, לערוך מעין סקר מידי ללא הוצאות כספיות וסגל מנופח.
נכון. יש בתגוביות לא מעט גסויות ועלבונות, אבל עם הזמן למדתי להתעלם מהם, להוציא אותם מחוץ למסגרת. הטוקבקיסטים - לא קבוצה שולית או הזויה בעם - הם אותם האנשים אותם פוגשים בסופר ובקופות חולים, הם נוסעים אתנו בכבישים, מסתובבים במסדרונות האוניברסיטאות, יושבים באולמות התיאטרון. בחיים הרגילים הם לא מנבלים פיהם. מול מחשב הם כאילו לבד, הסתתרו מאחורי שם חיבה.
ואני לא רק קורא את ההערות שלכם - לפעמים גם עונה,
יניב היקר – תודה על התגובה. כתוב עוד, אל תחסוך במילים – קח בחשבון שבתור מי שלא למד בארץ לא בכיתה אל"ף, לא בגן חובה ואפילו לאולפן הלך רק שבועיים, אני באמת זקוק לעזרה בניסוחים. אשתדל ללמוד עברית יפה מהתגובות שלך – כי אמרו "מכול מבקריי השכלתי".
אבל גם כאשר אלמד לכתוב עברית גבוהה ביותר לא אשתמש בה לכתיבת מאמרים, כי בז'אנר זה אני מעדיף להיות מובן לכול, להתנסח בצורה פשוטה ביותר.
העברית שלי אכן לוקה בחסר – אבל גם ברוסית שהיא שפת אמי, ובה אני נחשב לאשף – כשמדובר במאמרים אני מקפיד להיות מובן לכול אחד.
יניב, כתבת – "כיתה אל"ף"? אתה יודע, במקרה, באיזה כיתה למד הפובליציסט הידוע בעולם המערבי אשר צעק לכול העולם את המלים המילים הפשוטות "המלך הוא עירום"?
זה תפקידנו – לא להצטיין בהרכבת משפטים משוכללים אלא לצעוק את האמת.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם