מרוב מחלוקת, איבדנו את היכולת לנצח
המנהיגות הישראלית אינה מסוגלת לקבל הכרעות קשות, כי אין לה עם: שלל הקבוצות עסוקות כל אחת בנראטיב שלה. ככה מזמינים חורבן
למנהל המבצע אין יותר סמכות, שהייתה פעם למנהיגות ישראלית, לקבל החלטות קשות. הוא חייב להתקדם לאט כדי לשמור על איזון פנימי שביר. ירי על הדרום בלבד לא התקבל כסיבה לצאת למבצע; ירי טילים על תל אביב הצדיק הפצצה של חיל האוויר. גילוי עשרות מנהרות יצר הסכמה לאומית על כניסה קרקעית. התרבות האבידות שלנו נתנה רשות להגדיל את מימדי ההרס בצד השני.
המבצע הזה, בניגוד לתורת הלחימה של צה"ל, התנהל בדרך של שני צעדים קדימה ושניים לאחור. אי אפשר להכריע את הקרב, כי כל אחד מאתנו שייך לאחת מעשר כיתות שונות:
(1) קבוצת "זכות הביקורת" של השמאל המתון לא שוללת את עצם המבצע, בתנאי שלא ייפגע חופש הביקורת של חברי השמאל הקיצוני. (2) השמאל שעובד באוניברסיטה, וחבריו שייכים לקהילה האקדמית הבין לאומית, שוקל לתמוך במבצע, בתנאי שיתנהל לפי התקן שהאיחוד האירופי קבע להפצצות אוכלוסין. (3) כת "ההומניזם מעל לכל", רוצה שכל חייל יראה את תמונת אמו ובנו של האויב שאולי יצטרך להרוג, כדי שיהסס לרגע, בשדה הקרב, לפני שהוא מפעיל את נשקו. (4) כת "זכויות הפרט כערך עליון" איננה יכולה לאשר אפילו מלחמת מגן, כי כל מלחמה היא שלילת זכויות הפרט הכי יסודיות, כולל הזכות לחיות.
אה, וישנם (5) השמאלנים של הדרום, שבעניין עזה הם כמו הימניים של המרכז.
(6) כת הביקורתיים מן הימין חושבת שהדבר החשוב לפני סיום המבצע הוא לגלות מי אחראי למחדל המנהרות. (7) בציונות הדתית רוצים לכבוש את עזה, בתנאי שהוועדה שתתכנס לאחר המלחמה בקהיר תוגבל לדיון בהפסקת אש, ולא תוביל לוועידה אזורית, והסדר כולל, שבמסגרתו יפונו התנחלויות.
(8) החרדים מפוצלים לשתי כיתות: אלו הקוראים לעשות שפטים בגויים, ואלו (9) שרוצים רק שהמערכה תסתיים באופן שלא יגדיל את הלחץ לגיוס תלמידי הישיבות. (10) הימין הקיצוני אוהב את המלחמה שאולי תוכיח סוף סוף לימין המתון, שהשמאל בוגדים.
הכיתות המרוכזות בעצמן מרבות לדבר בשם הכלל. הוועד להגנת השמאל הקיצוני בטוח שהוא נציג המוסר הבין לאומי. שונאי הערבים שמחים לגלות רגש דומה שעולה אצל אנשי המרכז, מה שמוכיח להם שעם ישראל מאוחד. הדתיים לאומיים שמחים לגלות שברגעי משבר, גם חילוניים גמורים מבקשים עזרה מבוראם.
אבדה היכולת לשמוע דבר שאינו בא
הזהירו אותנו במשך שנים כי הפיצול בין שמאל חילוני וימין דתי עשוי להביא לחורבנה של ישראל, כמו שקרה במלחמת האחים בסוף הבית השני. לא הבנו איך הדברים עובדים. עכשיו אפשר להתחיל לראות את הסימנים: חוסר היכולת להכריע את המערכה נגד החמאס זהה לחוסר היכולת להגיע להכרעה בהסכם שלום עם עבאס. מנהיגי ישראל איבדו את הסמכות ללכת את כל הדרך, בכיוון אחד, כי אין להם יותר עם אחד.
עומדים אנו בשערי עזה, כאילו יש בידינו תכנית. כאשר בעצם איננו מסוגלים להחליט. מי אנו, מהו עיקר המפעל שלו אנו שותפים, על מה ראוי להסתכן, ועל מה ראוי לפעמים, לוותר על העיקרון הכי חשוב של הקבוצה שאליה אנו שייכים.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם