הביקורת על אל"מ וינטר? אלה שמדברים ואלה שעושים
אין זה מקרי שאת שלוש חטיבות החי"ר הבולטות של צה"ל מובילים היום בני מיעוטים: צריך רצון עז ואמונה בדרך כדי להקריב למען הכלל
עוד עדכונים בעמוד החדשות של nrg
המסקנה היא, שיש את אלה שמדברים, ויש את אלה שעושים. מי שנכח במסדר סיום קורס קצינים בבה"ד 1 בוודאי זוכר את השלכת הכומתות לאוויר בסיום הטקס ברחבת המסדרים של רנ"ג טאיטו האגדי. אם תסתכלו היטב תגלו שכמות מסיימי קורס הפיקוד שכיפה נשארת על ראשיהם לאחר הפרידה מהכומתה, בעיקר בקרב הקצינים הקרביים, היא כמעט מחצית מכלל הצוערים.
''אלה שמתלוננים ואלה שימשיכו להנהיג''. עופר וינטר
צילום: דובר צה''ל
בשנת 2008 פורסם כי 26% מכלל מסיימי קורס הקצינים היו חובשי כיפות, ובשנים האחרונות התופעה רק מתגברת ומתרחבת. על פי הלמ"ס – קצת יותר מ-10% מתושבי מדינת ישראל מגדירים עצמם "דתיים", אולם כ-80% מגדירים עצמם כ-"מאמינים באלוהים".
כאחד שסיים את קורס הקצינים של בה"ד 1 ומגיע מבית ציוני-דתי, חשבתי בעבר שמדובר בתופעה מבורכת שיש להתגאות בה מאוד. היום אני סבור שזו אמנם גאווה גדולה, אולם בצידה ישנו גם מפח נפש גדול, הרי צה"ל אמור להיות צבא העם ולא צבא השם. אז איך קרה שאת 3 חטיבות החי"ר הבולטות של צה"ל מובילים היום "בני מיעוטים"?
מפקד חטיבת גבעתי (אל"מ עופר וינטר) ומפקד חטיבת הצנחנים ( אל"מ אליעזר טולדנו) הינם חובשי כיפה ומפקד חטיבת גולני (אל"מ רסאן עליאן) ממוצא דרוזי. כשהפיתויים "בחוץ", כלומר מחוץ לצה"ל גדולים מאוד, בעיקר לנוער האיכותי, וכשהאינדיבידואליזם שולט ולא הקולקטיביזם צריך רצון עז ואמונה בדרך כדי ללכת נגד הזרם ולהחליט בכל זאת להקריב מהחיים האישיים לטובת הכלל ולהתקדם בסולם הדרגות, בעיקר על רקע הקריאות בתקופה שלפני צוק איתן נגד אנשי הקבע.
המכתב שכתב מח"ט גבעתי, אל"מ עופר וינטר לחייליו ובו צוטטו קטעים מהתנ"ך זכה לביקורות נרחבות, אך לא מחיילי החטיבה שסיפרו כי הדברים חיזקו ו"הרעילו" אותם, אלא דווקא מתנועות ליברליות חילוניות מחוץ לצבא. אלה שעל אף שמהווים, או לפחות מסמלים את רוב אוכלוסיית המדינה, כבר אינם מובילים באופן מובהק את הפיקוד הטקטי בצה"ל.
אז מדוע מדובר במפח נפש ומה ניתן בכל זאת לעשות? אותם "מבקרים מבחוץ" צודקים. הם מרגישים ש"חובשי הכיפה גונבים להם את צה"ל" – אבל מה הם עושים על מנת לשנות את התופעה? הכל מתחיל מחינוך.
התנועה הקיבוצית כמעט ונעלמה וכמות הלא מתגייסים בקרב הציבור החילוני עולה בקצב משמעותי, בוודאי ביחס לעבר. לצד תופעה זו קמות ועולות מכינות קדם צבאיות רבות המיועדות בעיקר לציבור החילוני. אם בעבר מכינה קדם צבאית הייתה נחלת העולם הציוני-דתי, הרי שהיום יותר מ-50% מהמכינות אינן מכינות דתיות.
אין וואקום במנהיגות, ואת המובילות הייחודית הזאת לוקחים ולא מקבלים. על מנת שלאורך זמן צה"ל "יתאזן" וישקף את רבדי האוכלוסייה השונים,
כי אחרת, הציבור החילוני ימשיך לכתוב תגובות נזעמות בפייסבוק על "ההקצנה הדתית בצה"ל", לצייץ ולשלוח תלונות על מכתבים עם "השקפה דתית" ויישאר בחוץ, בזמן שבוגרי הישיבות התיכוניות ובוגרי מכינות דתיות כמו עלי ועצמונה ימשלו בכיפה. אם המצב לא ישתנה והרוב החילוני לא יתעשת, אלה ימשיכו להתלונן ואלה ימשיכו להנהיג.
הכותב הוא סרן במילואים ויועץ תקשורת
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם