אל תתנו לשמאל לחפור לכם
אלמלא הסרבנות הפלסטינית, היינו נאבקים עכשיו במנהרות חמאסיות בפאתי נתב"ג ומודיעין. אל תתנו למי שמכר לנו אשליות למכור אותן שוב
מיד אחרי הפסקת האש, יצאו נציגי השמאל מהמקלט ויתחילו לשווק לנו תהליכים מדיניים. אל תקנו מהם סחורה משומשת ופגומה. אל תסכימו למנהרות טרור מקלקיליה לכפר סבא.
פעם, כשהשמאל היה שמאל, הוא ניסה לשווק לנו שלום. מאות פיגועים, אלפי הרוגים ועשרות מבצעים צבאיים הוכיחו לכולם ששלום לא יהיה, אז במקום ההתמכרות שלו לאותו שלום השמאל הפך לנרקומן של תהליכים מדיניים.
פעם השמאל הישראלי באמת האמין בסיכוי לשלום. אפשר לשמוע
את זה אפילו בסיסמאות הישנות שלו: "שלום עכשיו", כאן ממש מיד. "נפרדים מהשטחים לשלום", "אנחנו כאן והם שם" ו"שלום על ישראל", ההצהרות בנאומים חוצבי הלהבות תובלו בפסוקים ותמיד הסתיימו ב"עושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום עלינו" וגם ב"ותשקוט הארץ ארבעים שנה". משאת הנפש של כל ישראלי
היא שלום והשמאל ניסה לשווק לנו את השלום ואת השקט הללו שאפשר למדוד אותם בעשרות שנים.
אבל זה לא הלך. ולא בגללנו. אהוד ברק רק רצה לתת, אולמרט הסכים לוותר כמעט על הכל, אבל בצד השני תמיד היה מי שימנע את "השלום". והנה הגענו עד הלום.
המציאות המזרח תיכונית מדרום, מצפון וממזרח מכה בנו שוב ושוב. טופחת על פנינו ומוכיחה שלפחות לעת עתה, אין על מה ועם מי לדבר. המציאות מוכיחה שהסרבנות הפלסטינית היא זו שהצילה אותנו ואי אפשר אפילו לחלום על הסיוט שהיה פה, אם כל גורם אחר שאינו מדינת ישראל היה אוחז בהרי יהודה ושומרון השולטים על נתב"ג.
פיגועים, חטיפות, הרוגים אינספור, מבצעים צבאיים והנה אפילו אנשי השמאל כבר מבינים ששלום לא יהיה כאן בטווח הקרוב. בתגובה פבלובית הם שולפים את הקלף היחידי שנשאר להם – התהליך המדיני.
מה שלא עשה ההיגיון, עשו המנהרות, ואפילו אותו שמאל שרק לא מזמן הטיף לנו שפת"ח וחמאס התאחדו, שהם עובדים עכשיו ביחד וחייבים להידבר איתם, אפילו הוא מבין כרגע מה מהותו של חמאס. אז עכשיו הוא מוכר לנו שחייבים לחזק את אבו מאזן. שבעצם הוא הפרטנר ושחייבים מיד להתחיל להידבר. השמאל הזה לא זוכר כנראה שבאותה "התנתקות" ארורה של לפני תשע שנים, חזרנו כבר לגבולות 67 והשארנו את רצועת עזה בידי הכוחות המתונים כביכול - הלא הם הרשות הפלסטינית. אבל גם ברצועת עזה, כמו ברבות ממדינות ערב, חיש קל תפס האסלאם הקיצוני את השלטון. 67 ההרוגים של מבצע צוק איתן, הם רק קצה קצהו של מחיר הדמים הכבד שרצועת עזה הסבה לנו וחלילה שלא תגבה עוד.
לפני שנים ספורות ניצב ראש הממשלה נתניהו מעל דוכן הנואמים באוניברסיטת בר-אילן והצהיר על נכונותו "להגיע לפתרון של מדינה פלסטינית לצד המדינה היהודית", על שטחי יהודה ושומרון. האם אחרי מאורעות החודש האחרון, יכול מישהו לחשוב שנכון יהיה לאפשר למחבלי חמאס להפגין את יכולותיהם המרשימות מגבעות השומרון ובנימין? לפגוע באזרחים ישראלים בכל מקום שרק ירצו, ממטולה, דרך נתב"ג וירושלים ועד אילת
את מבצע צוק איתן צריך לסיים לא רק בהכרעה של חמאס, אלא בחיסולו המוחלט של רעיון האימים שנקרא מדינה פלסטינית ממערב לירדן. שליטה ישראלית במרחבי יהודה ושומרון היא אינטרס ביטחוני, כלכלי וקיומי עבור המדינה.
ואם ייפול עליכם נציג מחנה השמאל שיתחיל לספר לכם שוב כמה חשוב התהליך המדיני "דווקא עכשיו", תעצרו אותו לרגע ותגידו: נמאס מההבטחות שלכם שלא מתקיימות. אי אפשר לסמוך על הכוחות המתונים שתוך שניה יהפכו למחבלי אסלאם קיצוני. על מחיר הטעויות שכבר נעשו אנחנו משלמים מחיר כבד. נמאס מאיום המנהרות בדרום הארץ ולא רוצים אותן גם בראש העין.
ובקיצור: אל תחפרו לנו.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם