רצועת עזה: מה שדרוש זה הפתרון הפשוט
רצועת עזה היא מטרד המלווה את מדינת ישראל כבר מקום המדינה. במוקדם או במאוחר נאלץ לכבוש את רצועת עזה כדי להישאר בה, פשוט כי אין פתרון טוב יותר
עוד כותרות ב-nrg:
• בנט מציע: במקום הסדר בעזה - מדיניות חד צדדית
• תחילת מרד? תושבים בעזה נגד שלטון החמאס
• כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
גם אם מדובר בתירוץ מפוקפק למדי, יש בו גרעין של אמת. רצועת עזה היא אכן זירת עימות ישנה נושנה. כבר משנות ה־50 המוקדמות היא ממטירה עלינו צרות צרורות, ובעצם עוד מתקופת פלישתים. אין חידוש עקרוני במה שקורה שם עכשיו. כל מנהיגי ישראל, ללא יוצא מהכלל, התקשו מאוד לטפל בבעיה. רובם ניסו עליה גם את המקל וגם את הגזר במסגרת תהליך ארוך של ניסוי וטעייה.
בעיה ארוכת שנים. עזה
צילום: AFP
משנות ה־90 ואילך התגבשה אצלם אמונה שנסיגה היא הפתרון, אך חפירה במנהרת הזמן מגלה שבעבר הרחוק יותר הם הונעו על ידי אמונה הפוכה לחלוטין. הנחת היסוד אז אמרה שאת רצועת עזה אי אפשר להרגיע בלי לשלוט בה. בן־גוריון, לדוגמה, שלמחרת מלחמת ששת הימים הטיף לנסיגה גורפת תמורת שלום, החריג מההמלצה הזו את ירושלים ואת הרצועה. זאת אף שכבר בזמנו הייתה שם בעיה דמוגרפית קשה.
למרות עשר השנים השקטות יחסית שבין מבצע קדש למלחמת ששת הימים, הזקן זכר היטב את הפוטנציאל הנפיץ של הרצועה ואת ההכרח לשלוט בה. הוא הבין שמבחינת האויב הערבי מדובר במוצב קדמי בתוך שטח ישראל, ראש גשר לקראת הסתערות עתידית, ולכן אנחנו מוכרחים להחזיק בו.
והנה עוד דוגמה, מאמר ליתר דיוק, שכאילו נלקח מהפובליציסטיקה הימנית של ימינו, אך ראה אור כבר לפני 43 שנה באחד מעיתוני תנועת העבודה: “אפילו נכונה ההנחה כי עזה היא גידול ממאיר, עדיין אין משתחררים ממנה על ידי ניתוח המסלק אותה אל מחוץ לגוף. היא נותרת גידול ממאיר, וסכנתה מבחוץ גדולה יותר. הרצועה הזו היא קוץ בבשר ואי אפשר לנטרל אותה. היא בעיה שמוכרחים לפתור אותה, ויש לה רק פתרון אחד: הכללתה בארץ ישראל" (למרחב, 17.1.71).
מחבר המאמר, עזריה אלון המנוח, צפה בבהירות של מאה אחוז את הקושי לכבוש את עזה מחדש במקרה שישראל תתפתה לוותר עליה. הוא אפילו צפה את מחיר הדמים בצד השני. אלון קבע ש"פתרון ההסתלקות מרצועת עזה איננו פתרון יותר הומני, אלא פתרון יותר מרושע, גם כלפי עצמנו וגם כלפי הערבים. בעוד כך וכך שנים נצטרך לשוב ולכבוש את הרצועה, ולשפוך דם של יהודים ושל ערבים. אם נחזיר אותה היום יהיה הכיבוש הבא (אשר לא אנחנו נהיה יוזמיו, אבל ניאלץ להיקלע אליו)
מדינת ישראל בחרה ב־1993 וב־2005 בפתרון ההסתלקות, ולכן נקלעה לתסבוכת העכשווית, הצפויה כל־כך. כמו בתקופת ההתנתקות או אוסלו היא שוב מחפשת פתרונות דומים – פתרון אבו־מאזן, למשל – אבל אין באמת פתרונות שכאלו. אבו־מאזן לא יעשה סדר במקומנו בעזה, אפילו סיסי לא יעשה, רק צה"ל יעשה.
רבי האלופים יעלון וגנץ חוששים להטיל עליו פקודה כזאת, בעיקר בגלל מורא היום־שאחרי, כך שכנראה ניאלץ להמתין לדור מפקדים חדש שלא יחשוש. יום אחד נכבוש את עזה כדי להישאר בה, כי אין פתרון יצירתי יותר. תושבי נחל־עוז והסביבה ייאלצו לחיות בינתיים עם סכנת הפצמ"רים משמיים והאדמה הרוטטת מתחת.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם