אובמה רוצה את ישראל חלשה וכנועה
המדיניות של וושינגטון היא להחליש את ישראל ולא רק את נתניהו כראש הממשלה. הדרך של הנשיא האמריקאי לעשות זאת היא באמצעות גיס חמישי בתוך ישראל ותמיכה בעמדות החמאס במו"מ
עוד כותרות ב-nrg:
• כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
• בדרך לקואליציה: החרדים מחזרים אחרי ליברמן
• תחילת מרד? תושבים בעזה נגד שלטון החמאס
בתור נשיא שבילה השבוע ולפני שבוע ועוד הרבה שבועות באינטרוולים קצרים וארוכים, בנופש כשהוא משחק גולף במרתה'ס ויניארד, אלו צרות תיאורטיות לגמרי. אין להשוות בין שחקן הגולף המודד את המגרש הביתי של הנשיא ג'ון קנדי לבין המנהיג הישראלי בנימין נתניהו, שצריך לנהל מערכה צבאית, מדינית ופוליטית בו זמנית.
הקרב הפוליטי שבפנים הוא הכי קשה. כשהוא נמצא בשבילי עפר, מאות מטרים בלבד מחזית עזה, הוא יכול לצפות לפליטת צרור בגבו - סתם איזה שר נִצי שחושב כי צריך לכבוש את עזה, ובאותו שוונג גם את לוב.
אחד חזק, אחד חלש. נתניהו ואובמה
צילום: אבי אוחיון, לעמ
באותו מאמר של פרידמן אמר הנשיא אובמה: "אני חושב שהשאלה היא איך ישראל תשרוד (...) ואיך אתה יכול ליצור מדינת ישראל ששומרת על המסורת האזרחית והדמוקרטית שלה? (...) כדי לעשות זאת אתה חייב למצוא דרך לחיות בשלום לצד הפלשתינים". אחר כך הוא קונן על כך ש"נתוני הסקרים של ראש הממשלה נתניהו גבוהים משלי, והוא קיבל חיזוק נוסף על ידי המלחמה בעזה. זאת אומרת שאם הוא לא ירגיש לחץ פנימי חזק, קשה לראות אותו הולך לפשרות קשות מאוד, כולל להתעמת עם תנועת המתנחלים".
וראה זה פלא - מיד לאחר שהבוס מהבית הלבן נתן את קריאת הכיוון "ביבי חזק מדי" החל מחול פצצות המרגמה של שרי הקבינט ושל בכירים לשעבר ממערכת הביטחון. אחד תוקף את צה"ל וראשיו, ויאיר לפיד – ששכחנו כמעט על קיומו – האשים את ראש הממשלה, שהיה עסוק בחמאס, כי הוא גרם נזק ליחסינו עם ארה"ב. לפני כשבוע התבטאו כמעט במקביל אביגדור ליברמן והנשיא ראובן (רובי) ריבלין. שניהם הביעו תודות מיוחדות ומסתוריות משהו לנשיא אובמה.
על מה? למה? בעקבות הפרסום אתמול ב'וול סטריט ג'ורנל' אנחנו יודעים מה קרה. הנשיא אובמה החליט לא להיענות לבקשת ישראל לאספקת טילי מסוקים 'הלפייר'. כנראה שהעניין סודר, ועל כך התודות.
ההתרחשויות סביב המלחמה חושפות היטב גם מגמות קבועות במדיניות ארה"ב כלפי ישראל, וגם את הטוויסט החולני הייחודי שממשל אובמה מעניק לברית הזאת. כבר הרבה זמן ברור שמדיניותה של וושינגטון היא להחליש את ישראל; לפעמים לתמוך בה כשהיא מכה איזה אויב שצריך להחזירו לתלם האסטרטגי האמריקני, אבל אחר כך לתת לה פעם נוספת נשק להגנה עצמית כדי לקנות את הצמרת הביטחונית וכדי להקטין את חוסר הביטחון שלה. אבל מנגד, האמריקנים רוצים בהחלשת ישראל כדי שניתן יהיה לשלוט בה. הם לא מסוגלים לשלוט בכוחות השונים במזרח התיכון, וישראל - באמצעות "תהליך השלום" - היא כוח שאפשר לשלוט בו דרך יחסי תלות.
עכשיו, בייחוד אחרי מלחמת עזה, כשאובמה מתלונן שביבי חזק מדי, כוונתו היא מדינת ישראל. הוא מנסה לתת לבעיה האסטרטגית שלו גוון אישי, כדי שפרשנים מדיניים בתוך ישראל יצעדו אצלו שמאל-ימין על מסלול הגולף.
אובמה, הנשיא האמריקני שאמור להיות בצד של ישראל, בעלת בריתו כביכול, מוצא את עצמו בפוסט-מורטם של מלחמת עזה בצד המפסיד.
נכון, מבחינת הפובליציסטים של הימין ומבחינת חכמי האסטרטגיה של הימין בקבינט הצד המפסיד הוא כמובן ישראל, אבל בעיני האזור ובעיני העולם הצד המפסיד הוא חמאס, שריד של 'האחים המוסלמים' והציר המביש קטאר-תורכיה-ארה"ב. ישראל נמצאת בצד של הציר המנצח מצרים-סעודיה-ירדן והאמירויות.
יש כמובן בישראל גורמים שהיו רוצים להעניק לאובמה פרס תנחומים בדמות ראשו של נתניהו, אבל ישראל היא כיום לא מדינה שמכבדים אותה על המסורת האזרחית שלה אלא היא "גורם". היא מדינה חזקה שהפחיתה את תלותה בארה"ב, ובמעמדה החדש צריך להתחשב בה.
כשאנשי הבית הלבן אומרים שראש הממשלה הוא אדם שאינו ראוי לאמון הממשל - כנראה בעקבות השיחה הקשה בין הנשיא לראש הממשלה לפני ימים אחדים - הם אומרים זאת מעמדת נחיתות. אכן, מרוב "שיחות קשות" ותוקפניות נחשפת חולשתו של הנשיא אובמה. חד-משמעית, הנשיא האמריקני תומך בעמדת חמאס במשא ומתן - דהיינו שעל ישראל להסיר את המצור מעל עזה בתמורה להפסקת אש.
יש לנו נשיא תומך טרור, אם מישהו לא שם לב. סביר להניח שניסה להטיל אולטימטום בנושא זה על נתניהו. מצב זה קורה כאשר מעמדו של נתניהו בארה"ב חזק יותר ממעמדו של הנשיא המקומי. אבל לאובמה יש גיס חמישי שלם בתוך ישראל, והוא אינו בולם את גופי האו"ם המסתערים על ישראל. נראה שבכל זאת חברים יש רק ב'אגד', וגם זה כבר לא לגמרי נכון.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם