פרסום דו"ח שמגר - כיפת ברזל נגד חטיפות
ממשלת ישראל מעולם לא דנה בדו"ח שמגר, אותו הזמינה, וכמובן לא פרסמה אותו. בכך אנחנו מזמינים את החטיפה הבאה ומעצימים את חולשתנו מול האויב
התנהלות ממשלות ישראל לאורך השנים בהתמודדות עם החטיפות, מלמדת שמצבנו הולך ורע. ב- 1985 בעסקת ג'בריל שחררה הממשלה 1,150 אסירים בתמורה לשלושה שבויים ממלחמת לבנון; ב-2004 שוחררו 450 מחבלים, הפעם תמורת אדם חי אחד (אלחנן טננבאום) ושלוש גופות של חיילינו; ב-2008 שוחררו חמישה מחבלים תמורת גופות החיילים אהוד גולדווסר ואלדד רגב; ובעסקת שליט ב-2011 נקבע תג המחיר היקר מאז ומעולם: חייל אחד תמורת 1,027 מחבלים.
איך מתמודדים עם החלום הרע הזה? ב-2008, לאחר עסקת השבויים עם חיזבאללה, ממשלת אולמרט הקימה ועדה שתקבע אמות מידה לצורך פדיון שבויים ונעדרים, בראשות נשיא בית המשפט העליון בדימוס מאיר שמגר, ועמו שני חברים: פרופ' אסא כשר והאלוף במיל' עמוס ירון.
שר הביטחון דאז, אהוד ברק, התייחס לפני עסקת שליט למסקנות הוועדה - "נצטרך לחשק את עצמנו גם פנימית לסוג אחר של עמידה, זה מדרון חלקלק. במזרח התיכון חייבים לעצור אותו, אחרת יהיו לנו פה עוד ועוד חטיפות".
המלצות ’ועדת שמגר’ הוגשו לממשלה שלושה חודשים לאחר עסקת שליט. דו"ח הוועדה כתוב על כ-100 עמודים, היא שמעה עשרות אישים והציעה דרכי התמודדות. עד היום, שלוש שנים אחרי, הממצאים לא פורסמו וגרוע מכך, ועד כמה שהדבר מדהים - אף לא נערך עליהם דיון בממשלה.
לפני כשנה,
עד עתה, ראש הממשלה לא נענה לפניות של הפורום המשפטי ואחרים שביקשו כי הממשלה תדון במסקנות ותשקול לפרסם אותם.
מסקנות ועדת שמגר צריכות להיות כיפת הברזל של הממשלה נגד החטיפה הבאה. פרסומן צריך לשדר מסר לחמאס כי מעתה, חטיפות שוב לא יהיו קלף מנצח. אחרת, תיאבונו של האויב לחטיפות רק יגבר. המשמעות אחרת לגמרי כשראש הממשלה יודע אם ועדת שמגר המליצה שלא לפדות חייל במחיר לא סביר של מרצחים, או אם הציבור כולו וגם האויב יודעים זאת.
זה צעד ראשון וחיוני להתמודדות עם התיאבון לחטיפות והוא צריך להיעשות עכשיו ומיד ולא ביום שאחרי, אז יכול שיהיה כבר מאוחר מידי.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם