צריך להכות בחמאס בכל הכוח – אין ברירה
אם העולם כה צונן כלפינו גם כשהפלסטינים תוקפים אותנו ראשונים לעיני המצלמות אסור לנו לבזבז זמן על ניסיון כלשהו להיות נחמדים
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
יהודי תל־אביב בנו נמל משלהם כי ערביי נמל יפו הסמוך התנכלו לייצוא פירות ההדר העבריים. הוא נחשב למפעל פיתוח חשוב בדרך לריבונות יהודית, אך לפני הכול היה אמור להיות נמל כמו כל נמל אחר בעולם. המחשבה שמאחוריו עסקה בחיי מסחר בריאים. הוא נועד לשרת את השלום, לא את המלחמה.
עשרות שנים אחרי גולדברג כתבה נעמי שמר שיר שלום על נמל אחר – "מחר אולי נפליגה בספינות מחוף אילת עד חוף שנהב, ועל המשחתות הישנות יטעינו תפוחי זהב". אדריכלי נמל עזה תכננו להפוך ספינות מטען למשחתות. אילו רצו נמל לצרכים אזרחיים בלבד, כבר מזמן היה להם נמל לתפארת. אפילו ממשלת ימין לא הייתה מטרפדת להם חלום אזרחי כה נאה.
הם יכלו לייצא תפוזים כאוות נפשם ולייבא מכונות כביסה וטלוויזיות. הסגר שהוטל על הרצועה בקיץ 2005 נבע מחשד מבוסס למדי שענף היבוא והיצוא המרכזי שם הוא אמצעֵי לחימה. שלטונות הרצועה ייבאו טילים דרך המנהרות וייצאו אותם אלינו דרך האוויר. לכן לא נשאר שמץ היגיון ברעיון שנאשר להם לבנות נמל. כשרואים מה הם עושים במנהרות שלהם, לא קשה לדמיין מה יעשו בנמל שלהם.
שק המלט הראשון שיובא ארצה דרך נמל תל־אביב הוצב כמוצג במוזיאון המקומי, מזכרת נצח לבשורת הפיתוח של הנמל. שקי המלט שהוכנסו לעזה מאז ההתנתקות שימשו לדיפון מנהרות תקיפה. זה מה שבאמת הלהיב את שלטונות עזה ואת האזרחים שהעלו אותם לשלטון באופן דמוקרטי למדי. האתגר העזתי מספר אחת היה ונשאר מלחמה בישראל. לא בינוי, לא פיתוח, לא נמל, מלחמה.
אם נאפשר לפלסטינים להקים את נמל עזה, הוא מן הסתם ישרת גם מטרות אזרחיות, אולי אף הפלגות נופש מעת לעת, אך תכליתו העיקרית תהיה פח"עית, כי לעזתים אין תכליות אחרות. אין סיבה שנשרת אותה או אפילו נקיים על כך דיון. הדרישה לבניית נמל בעזה היא פשוט בדיחה, עם פיקוח בינלאומי או בלי פיקוח בינלאומי. כבר הרבה יותר הגיוני שחמאס ידרוש כור גרעיני, כור לצורכי שלום כמובן, בטח שלום.
בחדשות הערב של יום שלישי בישרה קריינית
ה־BBC, מיד בפתח המהדורה, כי בעזה שוב נמלטים המוני אזרחים מבתיהם בגלל חידוש הקרבות. אחר־כך דווח על הפצצות של חיל האוויר הישראלי ברצועה. רק בסוף הוזכר בשפה רכה ורפה שהפלסטינים ירו בצהריים לשטח ישראל.
סדר העניינים היה צריך להיות הפוך, כמובן: בפתח המהדורה היה צריך לבשר למאזינים שהפלסטינים הפרו את הפסקת האש, הישראלים הגיבו בתקיפה אווירית, וכתוצאה מכך אזרחי עזה שוב נמלטים מבתיהם.
אבל ה־BBC לא רוצה שנצא צודקים. הוא מקריב את עקרונות המקצוע על מזבח האידיאולוגיה.
גם מזכ“ל האו“ם באן קי מון, שפרסם הצהרת דאגה מיוחדת לרגל חידוש הקרבות, לא טרח לציין בה שהפלסטינים ירו ראשונים. הוא רק קרא ל“שני הצדדים“ לחזור לשולחן המשא־ומתן. נו, טוב, הוא מהאו“ם. מצד שני, אובמה לא מהאו“ם, והתנהלותו כלפינו במלחמה הנוכחית ניטרלית למדי.
זה מייאש, אבל גם עושה סדר במחשבה.
אין לנו ברירה, פשוט אין ברירה, אלא להכות בחמאס בכל הכוח. אם העולם כה צונן כלפינו גם כאשר הפלסטינים תוקפים אותנו ראשונים לעיני המצלמות, אסור לנו לבזבז עוד זמן וכוח על ניסיון כלשהו להיות נחמדים. באופן פרדוכסלי הגויים עשויים להתחיל לחבב אותנו דווקא אם נכה בחמאס בלי להציץ כל רגע במראה.
כל־כך הרבה קיתונות זעם וביקורת – משמאל ומימין – ניתכו השבוע על בנצי גופשטיין, כך שברשותכם אפטור כאן את עצמי מהמצווה הזאת. מעגלי לינץ' אינם זירת פעולה ראויה לאנשים הגונים גם כשהקורבן הוא אישיות שנויה במחלוקת. מעבר לכך, לא השתכנעתי שגופשטיין אכן כרה פח למאבק בהתבוללות כשהעלה על ראש שמחתנו את חתונתם של מחמוד ומורל. ספק אם הייתה דרך אחרת למחות נגד נשף ההתבוללות הזה. בסופו של דבר, גם בית המשפט הכיר בזכות המחאה הזאת, שלא לדבר על אביה של מורל, יהודי רך ביטוי ההולך בדרכיו של טוביה החולב ומסרב להכיר בנישואי בתו עם שייגעץ.
האם טוביה החולב היה גזען? לפי הרוב המכריע של כוהני המוסר פה, בהחלט כן. הם כבר לא מבחינים בין צועקי "מוות לערבים" לבין מתנגדי התבוללות גרידא, ומדביקים לכולם את תו התקן 'גזענות', אחד מכינויי הגנאי האוטומטיים ביותר בישראל החדשה. חיפוש בגוגל מעלה 160 אלף מופעים עבריים של המילה הקשה הזו, לעומת 73 אלף מופעים של 'אכזריות', 52,500 של 'טיפשות' וכ־22 אלף בלבד של 'רִשעות'.
נשיא המדינה החדש, שבוודאי מודע לתולדות ה'גזענות' ולמשמעויותיה ההיסטוריות, הטיח אף הוא את הגידוף הפופולרי הזה במתנגדי החתונה. "לאלימות ולגזענות אין מקום בחברה הישראלית", כתב הנשיא ריבלין בדף הפייסבוק שלו. המכון הישראלי לדמוקרטיה פתח בהחתמה על גילוי דעת "כלפי גילויי האלימות והמעשים וההתבטאויות הגזעניות שהתרחשו בשבועות האחרונים, בעיקר כלפי האזרחים הערבים".
ומה עם גילויי גזענות כלפי אזרחים יהודים? ובכן, אין דבר כזה, פשוט אין. גם אם אזרח יהודי נופל קורבן לפעולת איבה לאומנית מובהקת – מילולית או פיזית – היא לא תוגדר כמעשה גזענות. הלקסיקון הישראלי אינו מכיר בתופעת גזענות ערבית כלפי יהודים. פעולות איבה ערביות מיוחסות למצב המלחמה בין שני העמים, ולכן זוכות לתיאור מילולי הלקוח מהמילון המלחמתי או המשטרתי בלבד: 'פיגוע', 'תקיפה', 'ירי רקטה', 'הפרת סדר'. מעצבי השפה הפוליטית בארץ אינם מזהים קשר כלשהו בין האנטישמיות הקלאסית או הגזענות הפאשיסטית לבין שנאת היהודים כאן. כך קורה שאלפי טילים עזתיים מתפוצצים בשטחים יהודיים, ובכל זאת ראשי המכון לדמוקרטיה קובעים שרוב המעשים הגזעניים "בשבועות האחרונים" התבצעו "בעיקר כלפי האזרחים הערבים".
העיקרון פשוט: כשערבי מתנכל ליהודי זה בגלל הכיבוש או הנאכבה או סכסוך הנדל"ן הכללי, אבל כשיהודי מתנכל לערבים זה בגלל גזענות. לא עולה פה על הדעת שגם להתפרצויות איבה יהודיות נגד ערבים יש איזשהו קשר, אפעס, לסכסוך הכללי, לאו דווקא לתורת גזע.
ההפגנה שנערכה השבוע מול חתונת מחמוד ומורל אינה קשורה לסכסוך הזה, אבל היא גם לא קשורה לגזענות. המפגינים ליד אולם השמחות בראשון־לציון מתנגדים לכל חתונה של יהודי/ה עם גוי/ה, כי הם חוששים שחתונות כאלו עלולות להביא להכחדת העם היהודי בשיטות רומנטיות. חלקם אולי אינם אניני ניסוח, אך רובם המכריע אינם גזענים. הדבקת כתמי גזענות לכל איש ימין היא מעשה נואל, במיוחד כשהיא נעשית על רקע של סלחנות לשון מופלגת כלפי האווירה האנטי יהודית ברחוב הערבי.
"אני מאמין באהבה, לא בלהבה", התפייט השבוע אחמד טיבי, וזכה במחיאות כפיים סוערות. האיש מטיף כבר שנים להקמת מדינה פלסטינית ריקה מיהודים, אך מעולם לא הואשם בגזענות או באנטישמיות. בעיני עצמו, ואולי גם בעיני המכון הישראלי לדמוקרטיה, הוא בכלל סוג של ג'ון לנון.
גם השבוע נמשך קונצרט הטרוניות נגד ה‘הסתה‘ מימין. הסופר והנואם דויד גרוסמן דיבר בעצרת מרצ בכיכר רבין על “שלטון הדיקטטורה של הפחד“, ומחה על כך שראש הממשלה ושריו לא טרחו להשמיע מילות גינוי נגד “כוחות האופל האלה“ ו“הגל העכור הזה“.
האם אין פה גל עכור וכוחות אופל?
“נסתם הביוב שכל המשוגעים מהימין מציפים אותנו פתאום?“
“ימני גזען וכל מעריציו ילידי 1933 שומרי מסורת“.
“מפיץ הרעל האובססיבי ממשיך בהרעלת הבארות“.
“חמאסניק מתנחל יהודי“.
“שלטון הליכוד מגדל נחשים ארסיים כמו חגי סגל“.
“סגל וחבריו בהתנחבלות עופרה = עלוקות על חשבון משלמי המיסים“.
“סגל מעורר בי רצון לפרק התנחלויות“.
“מתנחל מתועב“.
“בארץ נורמלית היית יושב בכלא עד צאת נשמתך“.
“במקום לדבר תתגייסו למערכה נראה אותכם יוצאים מהחורים עכברים קטנים...ותכבשו את עזה“.
“עוד סוכן של השטינקר בנט, ראש הגיס החמישי של ה־CIA בארץ ישראל“.
“דמותו של סגל בטלוויזיה מוכיחה שמוצא האדם מהקוף“.
“חגי אהבל גדול, פרצוף דוחה, איכססססה“.
אל דאגה, לא נעלבתי יותר מדי, רק רציתי להוכיח שגם בשולי מחנה השלום יש אנשי מלחמה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם