ראשי » חדשות » דעות

למרות הביקורות נתניהו מנצח במלחמה

ראש הממשלה לא רק שלמד מהביקורת עליו אלא גם העביר את עם ישראל בשלום עד עכשיו, את אחד המשברים הקשים שהמדינה עברה בעשורים האחרונים

לא פעם שומעים אמירה על אישיות מסוימת, בעקבות אירוע טראומתי: הוא למד שיעור. הבעיה עם האמירה הזאת שהיא לא יותר ממטאפורה למהלומה שהמנהיג ספג. את השיעור הוא לא למד. על בנימין נתניהו אמר אדם שאני מחשיב מאוד את דעתו ואת הידע שלו במלחמות ישראל, כי כל כדור שיורים עליו פוגע. בתרגום: כל מי שתוקף אותו, לא יכול לפספס. רק תיקון קטן: בכל זאת, בנימין נתניהו הוא ראש הממשלה עוד מעט שש שנים רצופות.

עוד כותרות ב-nrg:
• כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
• אהרונוביץ': שומע על הפסקות אש רק בתקשורת
• ביונסה וג'יי זי מפריכים את השמועות

הסיבה היא פשוטה: נתניהו לא רק חוטף כשהוא לומד שיעור, הוא גם לומד. לא ברור אם אי פעם ציפה שבמסגרת הקדנציה שלו הוא ינהיג את מדינת ישראל במערכה ארוכה וקשה. בכל אופן, כבר עכשיו אפשר לומר עליו, כי הוא שונה ממנהיגי ישראל בעבר שהובילו את העם במלחמה. הוא מסוגל לעבור מה שנקרא תהליך של למידה אסטרטגית; הוא מסוגל לעבור שינויים בתוכו, לשנות כיוון, לדבוק במטרה ולהמשיך בהתמדה. צר לי לבשר לרעשנים השוחרים את רעתו: נתניהו העביר את ישראל דרך משברים קשים בחודשיים האחרונים ועבר בעצמו משברים קשים. יתכן שאף עבר את המשבר הקשה במערכה.
אפשר לשער, שמאז היום שבו חוסל (או לא) מוחמד דף ובמקביל התחדש ירי הרקטות והטילים בעוצמה רבה, נתניהו כבר אינו מחפש דרך יציאה מהמשבר המלחמתי; הוא רואה בו הזדמנות.

הזדמנות להגיע הכי קרוב שאפשר לחיסול חמאס. הוא יודע שאין יותר דבר כזה חמאס כחלק מהעניין הפלשתיני הכולל, אלא יותר מאי פעם חמאס ומלחמתו הם זרוע של כוחות איסלאמיסטיים חיצוניים שאין להם שום עניין בפלשתינים. כולם כבר יודעים לדקלם על קטאר, איראן ותורכיה. כלומר, חמאס הערבי הסוני משרת מדינה רדיקלית שיעית מצד אחד, מעצמה סונית אנטי-ערבית מצד שני, ודוכסות טלוויזיונית עם בארות נפט.

כדי להילחם בחמאס בנוסח של שרשרת מבצעית ארוכה ומתמשכת – כמו 'חומת מגן' - צריך היה קודם כל לנפנף את האמריקנים מהסביבה המדינית והצבאית. נתניהו, שעליו אמר פעם הנשיא המכהן: היה היה פעם פיל ושמו ביבי,

עשה את זה. בואו נגיד שאף מנהיג ישראלי בעבר לא היה מסוגל לסדר לצה"ל ולשאר זרועות הביטחון מרחב מדיני כמעט סטרילי למשל חודשיים ימים, ועוד היד נטויה. אז יכולים כל מיני פרשנים קשישים שלא למדו שיעור להגיד מה שהם רוצים.

נתניהו עולה ברמת הניהוג המדיני שלו על קודמיו אריאל שרון, שנזקק לשנה שלמה של מרחץ דמים ברחובות עד שהוציא את צה"ל לפעולת הפתיחה של 'חומת מגן' שנמשכה כשבוע וחצי וגם אחריה נמשכו הפיגועים עוד שנה וחצי, הוא עולה על שמעון פרס ועל יצחק רבין. רבין הוא הדוגמא הקלסית למנהיג לאומי שהעם אהב והיה מוכן להקריב למענו, אך הוא לא היה מסוגל כנראה ללמידה אסטרטגית. הוא התייאש מהר מדי מצה"ל בדרום לבנון ומהעם החלש הרץ לחדרי הביטחון תחת טילי סדאם. הוא לא הסיק את המסקנות בזמן מכשלון הסכם אוסלו.

הבעיה העיקרית של נתניהו נשארה הפגיעות הבלתי מוסברת שלו בזירה הציבורית. שרון שביצע פעולת הכרעה, כפי שדורש אחד השרים - דהיינו, ההתנתקות - היה הדוגמא ההפוכה: לא השתלם לתקוף אותו. מי שתקף הפסיד והוכפש. נתניהו, ההיפך. לכל מי שתוקף נדמה שהוא רק יכול להרוויח מהתקפות עליו. אז למה הוא עדיין עומד וכל יריביו הפוליטיים האמיתיים שוכבים? 
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...

אמנון לורד

עיתונאי. עבד כעורך וכותב בעיתון "חדשות", לאחר מכן עבד כמבקר קולנוע בידיעות תקשורת. משמש כעורך בכיר ב"מקור ראשון". כתב מספר ספרים ביניהם ביוגרפיה פוליטית של אורי אבנרי, 'רצח בין ידידים'. ספרו האחרון: "הדור האבוד" על מלחמת יום הכיפורים.

לכל הטורים של אמנון לורד