את פירות ההרתעה עוד נקטוף
הרתעה מול ארגוני טרור היא סוגיה סבוכה, אבל יש כבר לקחים שהופקו מן העבר. מה שקרה בעזה יספק ככל הנראה הרתעה אפקטיבית
למרות התנהגות חמאס השגנו הרתעה אפקטיבית
צילום: EPA
אחת הסיבות לתחושתם הנוכחית של הישראלים כי ישראל "הפסידה" במערכה מול חמאס היא בלבול מסוים בין שני דברים שונים : המלחמה מחד ותוצאותיה ארוכות הטווח מאידך. כדי להבין את ההבדל ביו השניים, כדאי לחזור לרגע לאוגוסט 2006, לתקופה שלאחר מלחמת לבנון השנייה. אין צורך להביא סקרי דעת קהל כדי להזכיר את האווירה ששררה אז בישראל, ואת הקונצנזוס חוצה הגבולות הפוליטיים לגבי כך שישראל נחלה במלחמה ההיא כישלון חרוץ. היום, אחרי שמונה שנים של שקט כמעט מוחלט בגבול הצפון, הדברים נראים קצת אחרת.
כדי להבין את הפער הזה כדי להידרש לאבחנה אקדמית נפוצה ביו שני מונחים: "כפייה " ו"הרתעה". שני המונחים מתייחסים למצב שבו אחד הצדדים נמנע מהתנהגות מסוימת או משנה את התנהגותו הנוכחית על מנת להימנע מהמחירים שיסב לו היריב בתגובה. אך יש ביניהם הבדל מהותי. "כפייה" מתייחסת למידת הצלחתו של צד אחד לגרום לשני להיכנע. על אף שכישלונה של ישראל בסעיף זה רחוק מלהיות חד משמעי, יש בסיס מסוים לתחושה הרווחת כי ישראל כשלה בכפיית הפסקת אש על חמאס , בפרט לאור העובדה שחמאס המשיך לשגר רקטות עד הרגע האחרון. אך הציפייה להכרעה כזו הייתה לא-ריאלית מלכתחילה. חמאס, עבורו יכולת העמידה היא מקור מרכזי של לגיטימציה ציבורית, היה צפוי מראש לעשות כל שביכולתו שלא להצטייר כמי שנכנע תחת אש, וקשה לדמיין כיצד היה ניתן לגרום לעשות כן מבלי לחסל לחלוטין את יכולותיו הצבאיות במחיר שספק אם ישראל היתה מוכנה לשלם.
בניגוד לכפייה, אפקטים הרתעתיים של מערכות א-סימטריות ניתן לבחון רק בטווח הארוך, כפי שממחישה היטב הדוגמא של מלחמת לבנון השנייה. הרתעה בסכסוכים אסימטריים היא כמעט תמיד חלקית, אם מבחינת משכה ואם מבחינת סוג האלימות שהיא מצליחה למנוע. על-אף שנושא ההרתעה, בייחוד מול ארגונים לא-מדינתיים, הוא נושא חמקמק ביותר, השנים האחרונות מספקות לנו מספר תובנות. אחת מהן היא שאין קשר בין מידת ההצלחה של ישראל לכפות סיום מהיר של המערכה לבין עוצמת האפקט ההרתעתי שלה. עוד למדנו שככל שהמכה שספג היריב הלא-מדינתי חזקה יותר, כך האפקט ההרתעתי של המערכה חזק יותר מבחינת היקפו ומבחינת משכו.
האינתיפאדה השנייה גרמה נזקים עצומים לארגון הפתח והתוצאה הייתה הימנעות כמעט מוחלטת של הארגון מאלימות כלפי
תוצאותיה של המערכה האחרונה בעזה במונחים של יעדה המרכזי - הרתעה - יתבררו רק בטווח הארוך. אם בכל זאת ננסה לחזות את העתיד בהסתמך על העבר, יש סיכוי סביר ביותר שהמערכה האחרונה, לאור המחיר הגבוה שגבתה מחמאס ומתושבי עזה, תניב אפקט הרתעתי חזק וממושך. ניבוי כזה צריך גם לקחת בחשבון את האפקט המצטבר של מערכות כאלה, בעיקר בכל הקשור לצריבת התודעה אצל הפלסטינים לגבי יכולתם להשיג הישגים על ידי שימוש באלימות מחד, והמחירים הכבדים שהם משלמים על כך מאידך.
נטייתם של הישראלים להסיק כי הפסדנו במערכה ולהתאבל על כך בראש חוצות חותרת נגד האפקט הזה משום שהיא תורמת לתחושתו של חמאס כי הסבב האחרון תרם למטרתו ארוכת הטווח - התשה פסיכולוגית של הציבור הישראלי והפיכת חייהם של הישראלים לבלתי-נסבלים.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם