השפעה היא תולדה של מעבר ממגזר לעם

ההתפתחות של 'הבית היהודי' לכלל חלופה שלטונית כרוך בויתור על ניואנסים אידיאולוגיים, התרחבות והתמרכזות. יש מה ללמוד מבן גוריון

אשר כהן | 2/9/2014 13:54 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר RSS
"ממעמד לעם" כתב ואמר דוד בן גוריון במחצית הראשונה של שנות השלושים, זמן קצר לפני שמפא"י בראשותו השיגה דומיננטיות פוליטית ארוכת שנים שהסתיימה רק ב-1977. מאחורי האמירה הקולעת עמדה אסטרטגיה שבמוקדה הפכה המטרה הלאומית לבעלת משקל מכריע או לכל הפחות משמעותי ביותר לצד המטרה המעמדית בציונות הסוציאליסטית. בן גוריון הבין היטב שבמידה והציונות הסוציאליסטית תישאר צמודה וקרובה מדי לגישה המרקסיסטית, היא תתקשה מאוד להפוך למפלגת שלטון המקובלת על כלל הציבור היהודי הציוני. קצוות פוליטיים, לא חשוב מה תוכנם, אינם מקום טוב לשואפים לשלטון.

עוד כותרות ב-nrg:
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
- סקר פלסטיני: התמיכה בחמאס – שיא של 8 שנים
- ערב הסעודית הודיעה: אנו בונים כור גרעיני ראשון

מי שיתבונן על השגת השלטון של הציונות הסוציאליסטית בתקופת הישוב יבחין בסדרת מהלכים מרתקים. כל איחוד כוחות פוליטי הביא עמו תזוזה לכיוון המרכז וויתור על המיקום בקצה הרצף. כך, כפועלי ציון התאחדו עם הבלתי מפלגתיים כדי להקים את אחדות העבודה ההיסטורית ב-1919, משמעות האיחוד הייתה תזוזה מהקצה המרקסיסטי לכיוון האמצע. כשאחדות העבודה חברה לפועל הצעיר כדי להקים את מפא"י זו הייתה התקרבות נוספת למרכז המפה. לאחר הקמת מפא"י כבר היה ניתן להצביע על הכיוון "ממעמד לעם", מה שהביא, כאמור, להשגת הדומיננטיות. כל מהלך כזה הותיר מאחור את הפלגים ופלגי הפלגים הדוגמטיים, מרקסיסטים שהניפו את דגל ייקוב הדין המרקסיסטי את ההר הלאומי. מפא"י השיגה, כאמור, דומיננטיות ושלטון פוליטי למשך למעלה מארבעים שנים. הפלגים המשיכו לשאת את דגל הטהרנות.

בציונות הדתית התפתח בשנה האחרונה שיח פנימי שבמרכזו הרצון להגיע להנהגת המדינה. בסקר של מכון מסקר שנערך לפני חודשים ספורים בציבור הציוני הדתי הצהירו למעלה מ-70% שהם רואים בבית היהודי חלופה שלטונית ראויה. מעבר למאבקי הכוח הרגילים שיש בכל מפלגה, בין מוסדות וגורמים שונים, המאבק על חוקת המפלגה משקף גם מאבקי עומק על דרכה הראויה של הבית היהודי כבר בבחירות הקרובות וכמובן לטווח הארוך.

יוני שטבון, בביקורתו החריפה על חוקת המפלגה, טען כי החוקה מבקשת לשנות את פניה הערכיים של מפלגת הציונות הדתית ולהפוך אותה לליכוד ב', מעין כינוי גנאי שכנראה נועד לבטא איזה טשטוש ועמעום אידיאולוגי. שטבון עצמו מבהיר בדבריו שהוא מבין היטב מה נדרש ממפלגה השואפת לשלטון: "אובססיית המנדטים לא יכולה לבוא על חשבון הדגלים הערכיים שלנו". זהו משפט שניתן להעתיקו במדויק ולשים אותו בפיהם של המרקסיסטים האידיאולוגיים כנגד המעבר ממעמד לעם שבו ראו טשטוש אידיאולוגי. הם אכן מיהרו להקים פלגים חדשים שישמרו על הטוהר האידיאולוגי. מחירה של הטהרנות האידיאולוגית היה אובדן השפעה מובהק ומיקום בשוליים הפוליטיים.

הטיעון אודות הפיכת המפלגה לליכוד ב' מקביל לטענה האפשרית כלפי מפא"י שהיא הופכת לציונים הכלליים
ג' או לרוויזיוניסטים ב'. זה כמובן לא היה נכון: מפא"י נותרה מפלגה סוציאליסטית ציונית אם כי בעלת אידיאולוגיה סוציאליסטית מרוככת יותר שהיה בה כדי להיות אבן שואבת להמוני תומכים לאורך שנים רבות.

בין מפלגה ציונית דתית מגזרית לבין הליכוד ב' יש מרחב אפשרויות גדול מאוד. אחד מהם הוא מפלגת מחנה פתוחה: מפלגה שאכן שומרת על האידיאולוגיה הציונית הדתית אולם נפתחת כלפי המוני אנשים שגם אם הם חובשים את כיפת השמיים, הם מזדהים באופן כללי עם הציונות הדתית. בכל מקרה, לא ניתן לדבר על השאיפה להנהגה ולהובלה וממש במקביל להצטמצם במרחב המגזרי הן בהרכב המועמדים הן במרחב הנושאים והסוגיות. פועלי ציון ואפילו אחדות העבודה לא היו מגיעים לשלטון ולדומיננטיות ארוכת שנים אם לא היו הופכים למפא"י, מפלגה סוציאליסטית ציונית פרגמטית.

הבית היהודי לא יוכל אפילו לדמיין את הפיכתה למפלגת שלטון מבלי שיאמצו את סיסמת מפא"י בתרגומה לימינו: ממגזר לעם.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

אשר כהן

צילום:

פרופ' אשר כהן, מרצה למדעי המדינה באוניברסיטת בר אילן ומחבר הספר 'הטלית והדגל'

לכל הטורים של אשר כהן

עוד ב''דעות''

כותרות קודמות
כותרות נוספות

פייסבוק