צריך להודות: אובמה מתרגז כי ישראל מכה במוסלמים
נשיא ארה"ב, שזוכר ברגש חם את ילדותו המוסלמית בג'קרטה, לא יתלהב כשישראל תכה ארגוני טרור אסלאמיים או מדינות מוסלמיות
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
בואו נראה מה אומרים מומחי צבא וביטחון אמריקנים בתוך המערכת הממסדית ומחוצה לה על התנהלות אובמה נוכח התנופה המאיימת של דאעש בעיראק ובסוריה: לפי דיווחים בטלוויזיה האמריקנית, הם "משתגעים" מההתנהלות שלו, מחוסר המעש שלו, מהאדישות. אז יש לנו אדישות מרוחקת וקרה נוכח טבח המוני במסגרת מלחמת סוריה, ויש לנו התנהגות בטלנית עד אדישה כלפי האס־אס האסלאמי שמבצע רצח עם במקומות שונים בעיראק ובסוריה.
מעבר ליסוד האידיאולוגי החשוד בתודעתו של אובמה, יש גם פגם אישיותי בולט: אובמה נתן מופע של חרון מוסרי קדוש לאחר פרסום עריפת ראשו של העיתונאי ג'יימס פולי בידי ג'יהאדיסט בעל מבטא בריטי. עכשיו, כמו בשיר של ברטולד ברכט זה שוב – "הופלה!".
הפעם הרצח של סטיבן סוטלוף. אך השערורייה הייתה שמיד לאחר מסיבת העיתונאים החפוזה חזר אובמה אל מסלול הגולף במרתה'ס ויניארד וצולם שם צוחק במלוא פה. כאילו כלום לא קרה. לי זה מתחבר עם נושא שבארץ לא התייחסו אליו. לפני בחירתו הראשונה לנשיאות ובמהלך התקופה הראשונה של נשיאותו, הביע אובמה תמיכה בביצוע הפלות בשליש האחרון של ההיריון.
זהו למעשה האקט הפוליטי המזעזע ביותר ברזומה המפחיד של ברק אובמה. לא משנה מה עמדתך בנושא הפלות, המחשבה על כך שחופש ההפלות כולל גם הפלה בשליש האחרון של ההיריון היא מזעזעת. מדובר למעשה ברצח תינוקות. יש שיגידו שהעמדה הזאת של אובמה היא תלוית אידיאולוגיה. מאחר שהוא תומך אוטומטית בעיקרון של "זכות האישה על גופה", עמדת יסוד בתשתית האידיאולוגית של המפלגה הדמוקרטית, זה כולל כל מה ששומרי גחלת העיקרון הזה תובעים או תובעות. ויש גם צרכים פוליטיים אלקטורליים וכולי. במקרה כזה, כאשר מועמד לנשיאות מכופף כל עיקרון מוסרי לצורך פוליטי, זה מעיד גם על בעיה אישיותית.
אובמה, לפי הידוע, חטף פעמיים התקפים של חמת זעם. אולי יותר, אבל בגלל הרקע הפוליטי כנראה שאלה שתי האפיזודות הרלוונטיות: הראשון כאשר דן עם ראשי הרפובליקנים בהגבהת תקרת החוב הלאומי לפני כמה שנים. הוא היה צריך לקבל אישור של הקונגרס לפריצת תקרת הטריליונים של החוב הלאומי כדי להמשיך ולתפעל את הכלכלה האמריקנית. המקרה השני היה עכשיו, במבצע 'צוק איתן'.
נראה שהתקפי הזעם מקורם בנושאים שהם ציפור נפשו הפוליטית והרגשית של אובמה, המתואר לעתים כמרוחק עד כדי מוזרות, כפי שציינה הקנצלרית אנגלה מרקל. מי שדיווח על התקף הזעם הכלכלי היה העיתונאי הוותיק והאגדי בוב וודוורד מהוושינגטון פוסט. סיפור יחסית ישן כבר, אבל מאוד רלוונטי. אובמה פועל לשינוי מהפכני של הכלכלה והחברה האמריקנית והוא עושה זאת בדרכים שונות.
תקרת החוב הלאומי הייתה נקודת מפנה. אם לא היה מצליח להשיג את מבוקשו במגעיו עם הקונגרס הרפובליקני, כל המפעל הכלכלי שלו היה קורס. בסופו של דבר, מבחינה פוליטית, זו המטרה העיקרית שלו. אין דבר על פני האדמה שאינו כפוף לשיקול הפוליטי של יצירת החברה תלוית המנגנון הממשלתי שהוא מנסה לכונן.
הנושא השני קשור לישראל. למה ישראל, שלגורלה הוא די אדיש, כל כך חשובה? אין מנוס מהמחשבה שזה בכל זאת קשור ליחסו המיוחד לאסלאם ולמוסלמים. כשתיאר במסיבת עיתונאים את הזוועות של דאעש הוא הדגיש שהקורבנות העיקריים של ארגון המדינה האסלאמית הם מוסלמים. הם הנפגעים העיקריים. כאילו דאעש הוא ארגון שאינו מוסלמי ואינו פועל על פי תפיסות האסלאם הפונדמנטליסטיות מקדמת דנא.
משהו בנוסח: הגרמנים היו הקורבנות הראשונים של הנאצים. אובמה כנראה לא יכול להרשות שמדינה הקשורה בארצות הברית כמו ישראל תכה בצורה כזאת במוסלמים. במקום לבצע בלימה כפולה של קטאר ותורכיה, שתי מדינות שארה"ב נמצאת עמן בברית והן אלו שמלבות את ההשתוללות של חמאס, הוא נתקף חמת זעם נגד ישראל ותובע מראש ממשלתה לחדול את האש באופן מיידי.
מה ההסבר להתנהגות המעוותת של אובמה? בואו לא נרחיק לכת, אבל די בכך שנכיר באהדה טבעית ועמוקה שיש לאיש לאסלאם ולמוסלמים. מי שזוכר ברגש חם את ילדותו המוסלמית בג'קרטה, לא יתלהב כאשר מדינה כמו ישראל תכה ארגונים מוסלמים או מדינות מוסלמיות. בוודאי שינסה לצמצם את המגע הקרבי עם ארגונים וגופים מוסלמיים רק לצורך המינימליסטי ביותר – להגן על חיי אמריקנים. ראינו איך הגן על חיי השגריר האמריקני ואנשי צוותו בבנגזי לפני שנתיים.
אך מצד שני ישנו גם השיקול הפוליטי ההיסטורי.
אז מבחינה פוליטית, העצה המועילה לאובמה, כפי שמקורביו רואים את העולם, היא: תשאיר את איראן ואת דאעש לבא אחריך. תעבור את השנתיים האלה בשלום. שחק גולף, כמו אייק בשנות ה־50. גם הוא לא אהב את ישראל. ושהעולם יישרף.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם