אין קסמים: הבחירות של לפיד
הויכוח בין הנגידה לשר האוצר נוגע לשאלות שאין עליהן תשובות פשוטות, ושתי הדעות לגיטימיות ושקולות. ההתלהמות התקשורתית מיותרת
עוד כותרות ב-nrg:
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
- אגרסיב-אגרסיב: אראל סג“ל מדבר על הכל
- לפתוח את הבוקר בקפה: מעורר או ממכר?
בכדי להבין את העמדות השונות יש לזכור כיצד ימדדו הנגידה והשר ע"י הציבור ומה האינטרסים שלהם. בסופו של יום, הנגידה תיבחן על נתונים מאקרו כלכליים ויציבות המערכת הפיננסית. שר האוצר לעומתה, יימדד במידה רבה על הצלחתו להפחית את יוקר המחייה ועל עמידה בהבטחות הבחירות האחרות שלו. לכן, בהתחשב באינטרסים השונים, יש לקחת את העמדות השונות בעירבון מוגבל ולהבין את עמדתה השמרנית של הנגידה. אין גם צורך להפריז יתר על המידה בתיאור המחלוקת ביניהם. אין שום פסול בכך שהדרג המקצועי יאתגר את הדרג הפוליטי ולהפך.
מהבחינה הכלכלית, העמדה שמציג לפיד – הגדלה מבוקרת של הגירעון, מביאה עליו ביקורת על שאינו מוכן להעלות מיסים. באופן פרדוקסאלי, מדובר באותם עיתונאים שתקפו אותו בתחילת הקדנציה כשהוא בחר להעלות מיסים. כמו כן, ברור שאם לפיד יבחר להעלות מיסים הם יחגגו עליו על כך שהוא מפר את הבטחתו לציבור. נראה שמבחינתו של לפיד - בכל מקרה יבקרו אותו, אז מוטב שיעשה מה שהוא חושב ומאמין, ושבבוא היום הציבור ישפוט אותו על בסיס ביצועיו לקראת תום הקדנציה והבחירות הבאות.
לגופו של עניין, העלאת מיסים אפשרית, אבל השאלה היא כמה ולמי. הסברה לפיה ישנו מאגר אינסופי של מיליונרים שמנמנים שלא משלמים מס ואפשר לקחת מהם מנותקת מהמציאות. חשוב אם כך להכיר את הנתונים. עפ"י נתוני הלמ"ס, רף הכניסה לעשירון העליון הוא כ 31 אלף ש"ח ברוטו בחודש וכ 21 אלף ש"ח לעשירון התשיעי (הכנסה למשק בית, המהווה כ 17 ו 13 אלף ₪ נטו, בהתאמה (. ז"א שלא מדובר בעשירים מופלגים כפי שניתן לדמיין. ייתר על כן, צריך לזכור גם שעפ"י נתוני הכנסת, שני העשירונים העליונים מהווים מעל ל 90% (!) מהכנסות המדינה ממס הכנסה, וכן שהנתונים מתעלמים מהעלמות מס נרחבות
אין צורך לרחם על העשירונים הגבוהים, רק להכיר את הנתונים ולהבין שהעלאת מס הכנסה תפגע בעיקר ב"מעמד הביניים", שכן ההכנסה ממס הכנסה בעשירונים 1-6 מהווה רק 1% מסך ההכנסות של המדינה ממס הכנסה. זה גם אומר שהעלאת המס על מעמד הביניים תשאיר לו פחות כסף פנוי כדי לקנות דברים, מה שבתורו ישפיע על המשק ויגדיל את הסיכויים למיתון.
אפשרות נוספת שניתן לשקול היא העלאת מיסים אחרים, כמו מע"מ או מיסי חברות, אך צעדים אלה עלולים להיות מסוכנים מכיוון שהם מהווים העלאה ישירה ומיידית של יוקר המחייה וכן פגיעה ברווחיות
הפגיעה באזרחים והן מבחינת תחרותיות המשק.
מן הצד השני, גם הגדלת הגירעון אינה חפה מסיכונים. ככל שהגירעון גבוה יותר, כך מעמדה הכלכלי של ישראל נפגע, שכן המשמעות הישירה של הגדלת הגירעון היא הגדלת החוב. מהלך שכזה מביא לאפשרות שדירוג האשראי של ישראל יופחת, אף שהסיכוי לכך הוא קטן, מסיבות שונות (וביניהן מקומה הטוב של ישראל ביחס למדינות אחרות ביחס הגירעון-תוצר שלה).
אמנם ישנם עוד צעדים רבים שניתן לעשות במסגרת המלחמה בהעלמות המס, ותכנוני המס האגרסיביים – אבל אלו הם צעדים שקשה לנבא את הצלחתם. הם אינם "זבנג וגמרנו", כפי שטוענים באופוזיציה, ולכן אסור לבנות עליהם מהבחינה התקציבית עד אשר ניתן יהיה לקבוע באופן וודאי שהכסף אכן יכנס לקופת המדינה. יתר על כן, יש לזכור שהצעות חוק קיצוניות ולא בדוקות מקבלות כותרות ויכולות לעשות נזקים רבים ולהרחיק משקיעים, גם אם לבסוף הן נגנזות – ועל כן, מוטב לנקוט משנה זהירות בהצהרותיהם של גורמים בעלי השפעה בממשלה, בכנסת ובשירות הציבור, ומוטב לנהל דיון מקצועי וענייני על הנושאים השונים, גם אם נוח יותר להתנגח בפוליטיקאים.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם