משיחיות שקר: על אמונה טובה ואמונה רעה
אין לנו חיים ואחיזה בארץ הזו בלי האמונה, בלי הסיפור הגדול על העם שהצלחתו כאן תלויה ברמתו המוסרית. יש כמובן גם אמונות הבל, אלו שמחוללות רע
כן. אני מאמינה במיסטיקה הזו. בלעדיה, יש להניח, לא הייתי כאן. כמו רובנו.
עוד כותרות ב-nrg:
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
- במקום סנדביץ': מאפינס גזר
- מי אתה, הנציב החדש של מועצת זכויות האדם?
נזכרתי בשיחה הזו בעקבות הדיון על הנוטשים את הארץ, ששב והתחדש לאחרונה בעקבות מאמרו של רוגל אלפר, וחשבתי להשתמש בה כשאכתוב מאמר תגובה הולם. תכננתי להציב את הדילמה. להבחין בין דיון רציונלי, לגיטימי, של שיקולי תועלת והפסד, מהסוג שהעלה אלפר, לבין דיון מסדר גודל אחר, על הסיפור היהודי. הייתי כותבת שיש לנו סיפור עתיק יומין, שעל אף היבטים על-טבעיים מסויימים בו, גדלו עליו דורות שלמים.
חובה לעשות תשובה על תופעות רעות כמו הכת של דוד דבש
צילום: מרים צחי
השאלה שהטרידה אותי באמת היא מה הם סיכויי ההישרדות לטווח ארוך של הקבוצות בתוכנו שלא מקבלות את הסיפור הזה. האם נגזר עליהם להישבר יום אחד, בעקבות הקשיים, ולעזוב, או שמא הקשר הטבעי של אנשים שנולדו במקום מסויים לחבריהם, תרבותם ושפתם, די בו כדי להחזיק את הבנאדם בארץ, למרות המחיר הכבד. איני בטוחה בתשובה על כך, ונשארתי ב"צריך עיון".
אתמול, כשנחשפו פעולותיו של דוד "הכי טוב", שבתי והרהרתי בסיפור הזה שוב, בהקשר החדש.
מה ההבדל בין הסיפור על גאולת הארץ שאנחנו מספרים לעצמנו על נוכחותנו כאן לסיפור המופרך שמספר לעצמו דוד הכי טוב על גאולה משיחית דרך כיבוש נשים ופגיעה בהן? מתי סיפור שמעל הטבע, שבנאדם או עם מספר לעצמו הוא לגיטימי, ומתי איננו? איך מודדים הזיה ומה בינה לבין סתם אמונה?
האמת היא, שזה לא מאד קשה. בסופו של דבר, המדד הפשוט הוא מדד הבניין וההרס. אמונה נותנת כוח לבנות, חיים של הזייה הם חיים הרסניים. האמונה בשיבת ישראל לארצו בנתה פה מדינה, הזיותיהם של מטורפים פוגעות בהם ובעיקר בזולתם.
מאז
לא כתבתי את המאמר עד כה, כי לא פשוט לכתוב מאמרים דתיים מהסוג הזה בעיתונות ארצית, אפילו קצת מפחיד. אחרי סיפור שגעונותיו של דוד "הכי טוב", אני רוצה לומר שלא כל השיגעונות דומים. הסיפור המקראי הבסיסי - של עם שנבחר להדגים התנהגות מוסרית ראשונה במעלה, וזכה בארץ קשה, כזו שהחיים בה תובעים רמה מוסרית גבוהה במיוחד - הוא סיפור שאני מאמינה בו בכל לבי למרות חריקות המציאות. כי על הדרך, סיפור כזה גם מייצר אנשים טובים יותר.
וכשסיפור מפסיק לייצר טוב ומייצר רוע – או אז מגיע הזמן לבחון את עצמנו בזכוכית מגדלת של תיקון ותשובה, ובמקביל, לזהות בחיל ורעדה את המשבר הבטחוני הבא.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם