הבית היהודי: לא טוב להיות מפלגת שלטון

מדינת ישראל זקוקה למפלגת ימין אידיאולוגית, שתשפיע על המהלכים המדיניים והחברתיים דווקא מכח היותה מבטאת עמדה אותנטית ועקבית

גדעון דוקוב | 10/9/2014 11:16 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר RSS
כשאתה מתקין את אפליקציית 'ווייז' בפעם הראשונה על הסלולרי, אתה מבטיח לעצמך שלא תסמוך עליה בצורה עיוורת. שלפני כל נסיעה תסתכל במפה, תלמד את הדרך ולא תפנה סתם ימינה ושמאלה לפי ההוראות. שלא תהפוך מנהג למי שסתם שממלא פקודות. בהתחלה זה באמת ככה, אבל אתם יודעים איך זה – פתאום יש נסיעה אחת שאתה מאוד ממהר, או שהילדים משגעים אותך, או שסתם לא הסתכלת עד הסוף, ולאט לאט אתה מגיע למצב שבו מי שיסתכל עליך יראה אדם שלכאורה אוחז בהגה ומחליט לאן נוסעים, אבל בפועל נוסע לפי הפקודות שהוא מקבל מהנייד.

"להיות עם הידיים על ההגה", זו  מטרת החוקה החדשה של הבית היהודי, כך אומרים מוביליה. החוקה החדשה אמורה "לאפשר את המעבר ממפלגת נישה למפלגת שלטון", כדברי מנכ"ל המפלגה ניר אורבך. מקריאה ראשונית של החוקה לא ממש ברור לי איך היא תסייע בכך, אבל זה לא העיקר. החוקה על כל פרטיה ודקדוקיה, עם כל הדיבורים הרבים על הכוח והריכוזיות שהיא מעניקה ליו"ר המפלגה, לא מאוד מעניינת את רוב המצביעים הפשוטים. חוקות של מפלגות הן עניין לחברי מרכז ולפעילים שרופים, וקחו לדוגמה את חוקת הליכוד שמדברת מפורשות על החלת הריבונות על כל חלקי ארץ ישראל, מה שלא מפריע ליו"ר המפלגה להצהיר על תוכניתו לשתי מדינות לשני עמים.

הבעיה האמיתית היא לא החוקה, אלא המטרה שמאחוריה. מפלגת הבית היהודי אמנם לא צריכה להיות "מפלגת נישה", אבל גם לא צריכה לכוון להיות מפלגת שלטון. הבית היהודי צריכה להיות מפלגת ימין אידיאולוגית, מפלגה שלא מפחדת לומר את מה שהיא מאמינה בו.

את הדבר הזה מי שנמצא בהנהגה לא יכול לעשות. הרי גם אם הבית היהודי תהיה מפלגת שלטון שתקבל 30 מנדטים, והנשיא ימנה את בנט להרכיב את הממשלה, היא לא תוכל לבצע את כל התוכניות המדיניות, החברתיות והכלכליות שהיא מאמינה בהם. היא תהיה זקוקה לשותפות קואליציוניות ולהרבה מאוד פשרות. בנט כראש ממשלה לא יכול להגיד "הייתי רוצה להיכנס לעזה ולמוטט את חמאס, אבל אז ציפי לבני ויאיר לפיד יעזבו את הקואליציה והממשלה תתפרק". וזה הרי עיקר העיסוק של ראשי ממשלה – התמרון בין הכוחות השונים שמסתובבים סביבם. ברור שגם מפלגות אידיאולוגיות עושות פשרות כדי לקדם את המטרות שלהן, אבל יש להן את הפריבילגיה החשובה לומר שהמעשים הם פשרות אבל האידיאולוגיה לא השתנתה.

תסתכלו רגע שמאלה – אג'נדת התהליך המדיני, שתי
מדינות לשני עמים ו"שלום עושים עם אויבים" לא הומצאו במפלגת העבודה. אלו דגלים שהגיעו מחוגי מרצ והשמאל האידיאולוגי. עשרות שנים הם קראו את הקריאות האלה פעם אחר פעם, עם הרבה סבלנות, בלי להסתיר את התפיסות שלהם - ובסופו של דבר ראו לא רק כיצד כמעט כל מה שהם רוצים מבוצע על ידי אחרים, אלא גם איך כל המפה הפוליטית משתנה לפי הקריטריונים שהם קבעו.

להיות מפלגה אידיאולוגית זה לא "לחשוב בקטן" או "פחד מהנהגה" כמו שיש מי שאומר בסביבתו של בנט. זו הבנה שהאהדה לבנט ולבית היהודי באה בגלל האותנטיות שהוא משדר, בגלל שהוא מוכן לומר בקול את האמת שלו בלי להתחבא. וזו הבנה שיש חשיבות גדולה למעשים, אבל מה שבאמת חשוב היום זה לשנות את התפיסה ואת התודעה – להשמיע את האמת שבנט והבית היהודי מובילים כל כך יפה, ולעשות את זה שוב ושוב.

זה מה שמדינת ישראל צריכה כיום. עם כל הכבוד לרצון לאחוז בהגה, יותר חשוב להיות אלו שנמצאים ליד הנהג ואומרים לו "פנה ימינה!".

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
שתף

כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

גדעון דוקוב

עורך דף הבית של nrg ועיתונאי במקור ראשון

לכל הטורים של גדעון דוקוב

עוד ב''דעות''

המומלצים

מרחבי הרשת

פייסבוק

כותבים קבועים