סיני היא ירדן היא פלסטין: אראלה מקהיר מתקשרת - תענו
מי שמחפש פתרון לבעיה הפלסטינית, ולא דרך להחריב התנחלויות, צריך לחבק את ההצעה המצרית. משום מה בירושלים לא עונים לטלפון
משום מה, במערכת הפוליטית כולה מתעלמים מהפרס בו יכולה כעת לזכות מדינת ישראל, במשחק המורכב והמסורבל שמזרח התיכון נמצא בעיצומו.
על פניו אין ביוזמה המצרית שום מוקש שמסווה היטב ומוסתר מתחת לשולחן המו״מ שא-סיסי מבקש לערוך. הצעתו להקים מדינה פלשתינית בחצי האי סיני, כשעזה תורחב ותצורף למדינה זו, בעוד תושבי י״וש יוכלו לזכות באוטונומיה ולהצביע לפרלמנט של אותה המדינה, טובה ליהודים ולמדינת ישראל. ברור שהנשיא המצרי מעלה אותה לא ממניעים ציוניים, אבל הכוונה חשובה רק בתפילה, לא בפוליטיקה ולא בדיפלומטיה.
מדוע אם כן לא הגיבה ירושלים בזריזות וביעילות לטלפון של אראלה מקהיר?
בצד השמאלי של המפה הפוליטית שלנו לא קופצים על המציאה מסיבה פשוטה. התירוץ: אבו מאזן מתנגד. הסיבה האמיתית: היוזמה המצרית שומטת את הקרקע מהמיתוס שהשמאל הישראלי מטפח מאז מלחמת ששת הימים, ובה בעת חושף את המניעים הפוליטיים שהובילו להסכמי אוסלו ולהתנתקות.
השמאל הישראלי על גווניו, מהרצוג הממלכתי למרצ התוקפנית יותר, מגלה עניין בתהליך המדיני ובוויתורים ישראליים משתי סיבות. פתרון הבעיה הפלשתינית אינה הסיבה הראשונה וגם לא השנייה.
אחת מהסיבות היא השאיפה לזכות בהכרה ובאהדה הבינלאומית. במחלקת המדינה בוושינגטון, במסדרונות האיחוד האירופי, בקהילייה המשפטית הבינלאומית, באוניברסיטאות - כל אחד והברנ׳ה המקצועית שלו. לא מעטים בקרבנו ממשיכים להשתעשע באשליה שברגע שנסוג מיו״ש ונחלק את ירושלים העולם יהיה כולו בעדנו.
הסיבה השנייה (ואולי היא הראשונה בחשיבותה) היא הרצון לפנות את היישובים ביו״ש. התירוץ הוא כי הההתנחלויות הן מכשול לשלום. סכין בגופה של המדינה הפלסטינית שבדרך, המבתרת אותה ופוגעת ברצף הטריטוריאלי שלה.
אך המניע האמיתי הוא הרצון בפינוי יישובים ובמיטוט מחנה הימין. כבר בימי אוסלו הוגי ההסכמים חשפו את המניע בלי למצמץ: תם חלום ארץ ישראל השלמה, צהלו, הליכוד יחזור לאופוזיציה לשלושים שנה נוספות.
ומה עם המדינה הפלסטינית? היא אינה מטרה אלא אמצעי. ההתנחלויות אינן מכשול לשלום, הן מכשול לשלטון. המיתוס של מחנה השמאל הישראלי שקובע כי רק הקמתה של מדינה פלשתינית בגבולות 67 תביא שלום אמיתי נועד לפלס את דרכם של ראשי המחנה חזרה לשלטון.
על כן הקמתה של מדינה פלשתינית בסיני. היא לא פתרון. היא מכשול בדרך לפינוי ההתנחלויות.
השאלה היא למה הימין לא קופץ על המציאה.
הרעיון חופף את התוכנית שרצה הימין בשנים עברו. על פי התוכנית הזו, ירדן תוכרז כמדינה פלסטינית, הערבים ביש״ע יקבלו אוטונומיה ויצביעו לפרלמנט בירדן; על פי הצעתו של א-סיסי, הם יצביעו לפרלמנט בסיני.
אז ניתן היה לצפות שהליכוד, הבית היהודי וישראל ביתנו ירימו את הכפפה. הרי נתניהו אמר בשבוע שעבר כי יש אופציות נוספות על השולחן. ציפי לבני וזהבה גלאון נזכרו כמובן באבו-מאזן, אבל אין בו שום דבר חדש וחצי חדש.
מה המציע א-סיסי הוא תוכנית מדינית מושלמת לשימושו של הימין.
תהליך
ביקשתם יונה? סבבה. רק שהיא מגיעה מקהיר ולא מרמאללה.
נשיא מצרים אינו ציוני; יש לו שיקולים משלו. הוא מעדיף מדינה פלשתינית שנתונה לשליטתו, מדינה שלא תוכל לפתוח את גבולותיה לכוחות שיגיעו מלבנון המועדת לפורענות ומסוריה שעתידה לוט בערפל.
אכן, במבצע ״צוק איתן״ התגלה א-סיסי כבן ברית. בפוליטיקה אין אהבות, יש אינטרסים. והאינטרסים שלנו ושל מצרים משותפים. למה לנהל תהליך מדיני עם תן מרמאללה כשניתן לנהל אותו עם אריה מקהיר?
נכון. ההצעה וירטואלית. אבל ההצעה להקים מדינה פלשתינית בגבולות 67 וירטואלית אף יותר.
אבו מאזן מתנגד כי המטרה שלו היא לא הקמת מדינה פלשתינית בגבולות 67 אלא השמדתה של ישראל. השמאל מתנגד כי המטרה שלו היא לא הקמת מדינה פלשתינית בגבולות 67 אלא פינוי יישובים ביו״ש.
אבל מה עם חברי הכנסת שמחפשים כבר שנים אלטרנטיבה מדינית טובה לרעיון המדינה הפלסטינית המסוכנת ביהודה ובשומרון? מדוע איש אינו עונה לטלפון של
אראלה מקהיר?
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם