הטרדת נערות: הבעיה הגדולה של כולנו

טוב שיש מקלט לנשים מוכות ומרכזי סיוע. אבל משיחה עם נערות ירושלמיות, מתברר שכחברה עוד לא יצרנו סביבה בטוחה עבורן

רחל עזריה | 10/9/2014 14:36

תגיות: הטרדה מינית

מה הנערות רוצות?

לאחרונה ערכנו במסגרת הוועדה לקידום מעמד האישה בעיריית ירושלים דיון בנושא הזה ממש, בהשתתפות מאות נערות. הרגשתי שאנחנו חייבים לשמוע את הנערות, הדור הבא של הנשים, להבין מהן מהם הצרכים שלהן, איך הן רואות את העולם. הגיעו למעלה ממאה נערות. זה היה מאוד מרשים לראות את המחויבות ואת הלהט שלהן.

הנושא הכי בוער וחשוב לנערות, שחזר ועלה בדיון שוב ושוב, היה הטרדות מיניות. הנערות, דתיות וחילוניות, ביטאו כולן חשש מדבר הקורה לעיתים קרובות, סיפרו על הטרדות ועל כך שהן מרגישות חשופות. אחת הנשים שהשתתפו בדיון, פעילה בארגון נשים ידוע, קראה לבנות לפנות למרכז הסיוע לנפגעות תקיפה מינית. לכאורה, קריאה לגיטימית ומתבקשת.

אז זהו, שלא. דווקא פנייה זו הפכה לרגע של משבר בדיון. הנערות התפרצו בכעס: "למה שאנחנו נלך למרכז סיוע? אנחנו עשינו משהו? אנחנו לא רוצות לקבל סיוע לאחר שקורה משהו, ובטח לא מנשים במרכז שאנחנו לא מכירות." "אנחנו רוצות ודורשות שהמורים שלנו ידעו מה לעשות במקרה של פגיעה מינית, ויותר חשוב מכך - שהחברה, אתם, המבוגרים, תדאגו שלא ניפגע מינית".

דממה השתררה. המילים הללו עדיין מהדהדות בראשי.

בימים האחרונים, במיוחד לאחר הרצח של אביטל רוקח מירושלים על ידי בן זוגה בנפרד ולאחר גילוי 'כת הגאולה', חוזרות ועולות טענות על אחריותן של הנשים. טענות כמו: "היא לא הלכה למקלט לנשים מוכות" (ברור שהיא לא תלך, יש לה ילד מעל גיל 10 והוא לא יכול לבוא איתה). "למה חברות הכת הן לא התלוננו?" (איך? בפני מי? הן שבויות בכת!! למה הן אלו שצריכות להתלונן?).

הכעס האדיר שעלה באולם מוכיח שהכלים שנתן המחוקק, הכלים שאנחנו כחברה יצרנו כדי להתמודד עם אלימות כלפי נשים ועם פגיעות מיניות - כבר לא מספיקים ולא רלוונטיים.

קיום

מרכזי הסיוע לנפגעות תקיפה מינית הוא הישג אדיר, עליו נלחמו ארגוני הנשים. אבל עבור הנערות הצעירות זה פשוט לא רלוונטי. הן דורשות חינוך מגדרי לנערים, הן דורשות שבבית הספר ידעו לתת את המענה שניתן במרכז סיוע. הן דורשות שמי שפוגע יקבל את העונש, לא זאת שנפגעה. הן דורשות שמי שפוגע יורחק מהקהילה, ולא האישה שגבר מאיים לרצוח אותה.

אי אפשר להמשיך להשליך את האחריות לפגיעות על נשים ואי אפשר להמשיך לכלוא את הנשים במעונות לנשים מוכות, או לדחוק אותן למרכזי סיוע ולטשטש את פניהן. הן לא עשו דבר.

מי שהיכה, רצח וסרסר - הוא זה שצריך להיות מורחק מהחברה, הוא זה שצריך להיענש. אנחנו, הנשים, צריכות להיות חלק אינטגרלי מהחברה, מבית הספר, מהקהילה.

כשחושבים על זה, ברור לנו עכשיו שזהו השלב הבא בתהליך ההתמודדות שלנו כחברה עם פגיעות מיניות. אבל לפעמים צריך נערה צעירה, תלמידת כיתה י"א, שתטיח את האמת והמציאות בפנים של כולנו.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

הוסף תגובה

הגיבו