הגיור ההלכתי צריך לחבק את הגיור העממי

רוב הישראלים רואים בהם יהודים, רוב הרבנים לא. על ההלכה מוטל לקרב בין ההגדרות, ואם היא שבויה בידי קיצונים, הכנסת צריכה להוביל

יאיר שלג | 15/9/2014 10:56

תגיות: גיור המוני

מאז ממשלת רבין הראשונה (משבר המטוסים שהגיעו בשבת), לא נפלה ממשלה בישראל על סוגיות בתחום הדתי. אבל אם אכן תיפול הממשלה הנוכחית על סוגיית הגיור, כפי שמאיימים במפלגת 'התנועה', יהיה זה בהחלט נושא ראוי – לא פחות ממשבר תקציבי או מדיני.

החוק שמציע ח"כ אלעזר שטרן הוא חוק כמעט מעליב במינימליזם שלו. אם אפילו ההצעה שכלל רבני הערים (אורתודוקסים כולם, כזכור) יוסמכו לגייר אינה יכולה להתקבל בכנסת ישראל, כי אז בהחלט ראוי שהממשלה תסיים את דרכה. כי משמעות הויכוח היא הרבה מעבר לשאלת עתידם של מאות אלפי העולים שאינם מוכרים כיהודים וצאצאיהם, שממילא כנראה לא ינהרו בהמוניהם בכל מקרה כדי לעבור את תהליך הגיור. השאלה האמיתית היא האם העם היהודי מוכן להעניק זכות וטו להגדרת זהותו בידי תפישה רבנית קנאית, או שזאת שאלה שאמורה לעניין את כלל הציבור, וההכרעה בה צריכה להתקבל מתוך ההסכמה הרחבה העולה מן הציבור עצמו.

עוד כותרות ב-nrg:
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
- סוריה: קטאר עודדה את חטיפת פקחי האו"ם
- המירוץ התחיל: האם יהודי בדרך לנשיאות ארה"ב?

לב הבעיה הוא בדיוק זה: הפער ההולך ומתרחב בין ההגדרה העממית לשאלת 'מיהו יהודי' להגדרה ההלכתית, לפחות זו המקובלת באורתודוקסיה. בהגדרה העממית, לפחות אצל חלקים רחבים בציבור, מי שחי כיהודי (ולו כיהודי חילוני), חגיו ומועדיו הם חגי ישראל והוא אינו בן דת אחרת ואינו מציין חגים דתיים אחרים, הוא יהודי – תהיה אשר תהיה זהותה של אימו, שהיא השאלה היחידה המעניינת את המערכת ההלכתית. מותר להעריך שגם אצל רבים שאינם מקבלים את ההגדרה העממית הזו, הסיבה אינה התנגדות אישית אלא תחושה שהשאלה גדולה עליהם, ולכן הם משאירים אותה לאחריות הרבנים.

במצב שבו הפער בין ההגדרה העממית וההגדרה ההלכתית הולך ומתרחב, צפויים כמובן הרבה זוגות שבאופן הלכתי יוגדרו כ'זוגות מעורבים', אם כי הם עצמם, ובוודאי צאצאיהם, לא יחשיבו עצמם ככאלה, וגם הסביבה לא תתייחס אליהם כך. יתכן מאוד שבעוד אי-אלו שנים הבעיה תיפתר מעצמה, משום שאפילו רוב האורתודוקסים לא יעזו לפשפש בעברם של צאצאי 'נישואים מעורבים' כאלה, אבל בינתיים יתרחשו טרגדיות אישיות רבות על רקע זה. אגב, בניגוד לדימוי רווח, 'נישואים מעורבים' אמנם יש כאן, אבל לא 'התבוללות', שהרי ברוב המכריע של המקרים (לפחות ככל שמדובר בישראל) גם בני הזוג שאינם מוכרים כיהודים מנהלים חיים יהודיים, ובוודאי שכך יהיה עם צאצאיהם.

היעד צריך להיות צמצומו, אם לא ביטולו, של הפער בין ההגדרה העממית וההלכתית. ומכיוון שאי-אפשר להחליף את העם, צריך שההלכה תתחשב בהגדרה העממית. התחשבות במקום שבו נמצא הציבור אינה דבר יוצא דופן כשלעצמו בחשיבה ההלכתית, המכירה במושגים כמו 'פוק חזי מאי עמא דבר' [=לך תראה מה חושב העם], 'גזירה שאין הציבור יכול לעמוד בה', וכד'.

גם בהקשר

הנקודתי של סוגיית הגיור ישנם מספיק טיעונים כדי להתייחס אחרת לפחות לזכאי חוק השבות: מדובר באנשים שהם 'מזרע ישראל', כלומר שנושאים גנים יהודיים של ממש, ולכך יש משמעות הלכתית – וזאת עוד בלי לדבר על תפישות הרואות בגיור בראש וראשונה מעשה של הצטרפות לעם ישראל, שרק מכוחו המתגיירים גם מחויבים במצוות, את ההצטרפות לעם הם הרי הוכיחו בעצם העלייה והישיבה בארץ, קל-וחומר בשירות צבאי ושאר משימות לאומיות.

במצב הרצוי, עולם ההלכה היה צריך להציע בעצמו את הדרכים לצמצום הפער בין ההגדרה העממית וההלכתית. אבל אם, למרבה הצער והכאב, זה לא קורה, הכנסת אינה פטורה מלדאוג שלפחות החוק האזרחי יתאים להגדרה המקובלת בציבור. הצעה ברוח זו כבר קיימת באמנת גביזון-מדן, ותמיכתו של הרב מדן בה מוכיחה שהיא גם אפשרית מבחינה הלכתית. זה אכן ייצור מצב לא רצוי של 'הפרדת דת ומדינה' לפחות ביחס לסוגיית מיהו יהודי. אבל נראה שאין מנוס, משום שכל עוד הרבנות הראשית מחזיקה בידיה את הבלעדיות בתחום, שום שינוי משמעותי לא עתיד להתרחש.

בשולי הדברים כדאי גם לומר, שהמצב הקיים מסוכן מעוד בחינה: אם תונצח העובדה שהגדרת הזהות היהודית ניתנת בלעדית בידי גורם דתי, עלולה להשתמע מכך הוכחה לטענתם של שונאי ישראל שהיהודים הם דת ולא עם, ולכן לא מגיעה להם כלל מדינת לאום. רק הגדרת זהות לאומית, שתתחשב כמובן גם במרכיב הדתי של הזהות הלאומית אבל לא תיתן לו בלעדיות, תבהיר שהטענה אמנם מופרכת.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

הוסף תגובה

הגיבו