משחקי האגו של הקבינט
במקום להקטין את הלהבות, בחר ראש הממשלה להוסיף להן שמן. להבות האגו התגלו כמכנה המשותף של יעלון, בנט, לפיד, ליברמן ונתניהו
זה התחיל בקרב החרבות המגוחך בין שר האוצר לפיד ובין ראש הממשלה נתניהו. אותו לפיד, שפחות או יותר מאז הקמת הממשלה חי מאיום פרישה אחד לאיום פרישה אחר. עוד לא היה שותף קואליציוני ששולף כה מהר ובכזו קלות את איום פירוק הקואליציה. פעם אחת סביב חוק גיוס החרדים. פעם אחרת סביב קיומו של תהליך מדיני. והשבוע על ענייני התקציב וחוק מע"מ אפס. אפרופו אגו, חוק מע"מ אפס הוא האימ-אימא של חוקי האגו. בפועל, החוק הזה כבר מת מזמן, וכמעט על ידי כל גורם רציני אפשרי. הדופק החלש שהחוק הזה עוד משמיע ניזון אך ורק מהאגו הבלתי מתפשר של שר האוצר, שפשוט לא יודע אך מבטאים את המילה "טעיתי".
אבל לפיד
עוברים הלאה. שני שרים בכירים אחרים בממשלה, שר הביטחון ושר הכלכלה, תדרכו בימים האחרונים את העיתונאים בצורה כל כך אינטנסיבית, כאילו היו ילדים בספארי שהחליטו להאכיל את החיות בכמויות אדירות של במבה, בניגוד מוחלט להוראה הברורה שמופיעה על השלטים – "לא להאכיל את החיות". בנט ויעלון האכילו. מה זה האכילו? האביסו. אבל מילא כמויות התדרוכים - מה לגבי האיכות שלהם? רמה של גנון היתה נחשבת למרשימה, בהשוואה לטקסטים שהריצו שני הצדדים. מצד אחד היה זה בנט שהסביר ברצינות מוחלטת כי לו ורק לו חייבים תושבי הדרום את חייהם. בזכותו, ובעזרת ארגז הכלים שהביא מהבית, אין היום מנהרות מעזה. ואילו יעלון, מצידו, מעמיד בפינה תת אלוף במילואים שעלה על דעת עצמו על מדים.
וזה רק מהשבוע האחרון. לא צריך ללכת רחוק כדי להיזכר איך שר החוץ שלנו העיף לכל הרוחות את האיחוד בין הליכוד וישראל ביתנו, ערב מלחמה, רק בגלל שמישהו צחק עליו בישיבת הממשלה וטען שהוא מבריז מישיבות קבינט. הגנון הזה הוא כולו שלנו. הוא מורכב מימין ומשמאל, והוא הופך את הדינמיקה הפוליטית כאן, שפעם היתה קצת יותר מתוחכמת, למגוחכת במיוחד. רק שבסופו של דבר הבדיחה היא כל כולה על חשבוננו.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם