לקראת יום כיפור תשע"ה: זהות יהודית מתגוונת
כשתוכניות הריאליטי מלאות מתחרים דתיים יותר ופחות, זהו ביטוי לרצף שהולך ונוצר בזהות היהודית של הישראלים. התמורה היא עמוקה
אולם, האם בכלל ועד כמה היינו מקבלים כהגיוני וכסביר את התסריט הבא: אחד המתמודדים שיגיע רחוק מאוד בשלבי התכנית יהיה איל כהן, מתנחל מכפר תפוח? ובהתייחס לעונות הקודמות, האם היינו מדמיינים את האחים גת החרדים או את תלמידת האולפנה אופיר בן שטרית. ונניח לשאר המועמדים עם הציציות המתנפנפות. יש להניח שאם היו מציגים לנו את התסריט הזה לפני שנות דור הוא היה נתפס כחסר כל סיכוי ממשי. וזה רק הרכיב הפחות מפתיע. נניח שהיינו ממשיכים בתסריט הדמיוני והמופרע לחלוטין וש'ואלים לפני עשרים שנים: במי איל כהן, המתנחל מכפר תפוח, יבחר כמנטור מבין ארבע האפשרויות? מי שהיה מצביע דווקא על אביב גפן, האיש והסמל, שיקום.
בערב יום הכיפורים תשע"ה מהוות ההתפתחויות בדה ווייס רק ביטוי פומבי, סמלי ומוחצן לתהליכי עומק בחברה הישראלית בכללותה. הקטגוריזציה הידועה, הנפוצה והמוכרת – חרדים, דתיים, מסורתיים וחילוניים - הופכת בעייתית ומאתגרת יותר ויותר. מאז ומתמיד היו קטגוריות של זהות אתגר לא פשוט, אולם בשנים האחרונות הן הפכו לאתגר סבוך ומורכב במיוחד. אחד הביטויים הבולטים לכך הוא הופעתן של קטגוריות חדשות. חלקן אמנם מוכר מזה שנים רבות אך עלה לתודעה הציבורית ומשם גם לשדה המחקר רק בעשור האחרון.
הדוגמאות
לצד אלה התפתחו החרדים הלאומיים, היינו אלה שאימצו רבים מדפוסי החיים החרדיים אך נותרו איתנים בהשקפתם הדתית החיובית על הלאומיות היהודית החדשה. וכאילו לא מספיקים המונחים לתאר את מגוון האפשרויות, נוצר הצורך במונח 'תורני-לאומי' עבור אלה שעצם המונח 'חרדי' בקטגוריה המזהה אותם לא נוח להם.
במחנה הדתי שאינו חרדי, לצד הדתי הליברלי כקטגוריה לזיהוי עבור חוקרים צצו לא מעט כינויים, מהם כינויי גנאי. כך, לדוגמה, הדתי-לייט, הדתל"ף – הדתי לפעמים, ועוד כהנה וכהנה. מעניין לא פחות הוא הדתל"ש, הדתי לשעבר, שהמונח החדש מקפיד לשמור על המונח 'דתי' בתוך תיאורו. במובנים מסוימים זהו חלק מניסיון לומר שהדתל"ש לא ניתק לחלוטין מזהותו ומהשתייכותו הקודמות.
וכך ניתן להמשיך על פני הרצף אל המסורתיים הקלאסיים שהעלו מקרבם את 'המתחזקים', ושדה המחקר עדיין ממתין לחקר המסורתיים האשכנזים, שהרי מן המפורסמות בשדה המחקר היא שכאשר אמרת 'מסורתיים' אמרת 'מזרחיים'. וכשמגיעים אל החילוניים עולה ופורחת ממנה תפיסת יהדות כתרבות. לא עוד אותה גישה בעייתית ומוטעית שחילוניות מוגדרת ומזוהה רק על דרך השלילה כאי קיום מצוות המסורת הדתית.
ערב יום הכיפורים תשע"ה היהדות, ואולי יש לדייק ולומר היהדויות, בישראל, נמצאות בתהליכי פלורליזציה מואצים. ניתן לתאר זאת גם כדמוקרטיזציה של היהדות. עבור קבוצות מסוימות מדובר בחילול הקודש ומכאן מובנים המאמצים המושקעים במאבקי דת ומדינה בזמן האחרון בין המתאמצים לשמור על הסטטוס קוו הישן לבין המעודדים לשינוי. עבור הרוב המגוון מדובר בתהליך מבורך שהחיוב שבו עולה על השלילה. במובנים רבים זהו ביטוי נוסף של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם