כל האמיתות והשקרים על תקציב הביטחון הקרוב
לקראת ההצבעה על התקציב, מדינת ישראל שוב לא החליטה מהי מידת הביטחון שהיא רוכשת. בכל מקרה, אין קשר בין הסכום שיוצג לשרי הממשלה בשבוע הבא לזה שיהיה בפועל, כיוון שההצגה חייבת להימשך
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
אפילו המספר שיובא לאישור הממשלה, 57 מיליארד שקלים, הוא חסר חשיבות: גם אם התקציב יעבור את מסכת האישורים בכנסת, הקרב על תקציב הביטחון יתחדש כבר ארבעה חודשים אחרי תחילת שנת 2015, כשצה"ל יטען כי נגמר לו הכסף לאימונים.
קרבות התקציב גוזלים אנרגיה אדירה מכל הצדדים (למשל, הרמטכ"ל בני גנץ ובכירי המטכ"ל עסקו בחודשים הראשונים של 2014 בדיוני תקציב הרבה יותר משעסקו באפשרות למלחמה מול החמאס בעזה בקיץ, למרות התראות של אמ"ן והשב"כ), אבל מה שהיה הוא שיהיה: ההצגה חייבת להימשך.
כיוון שהדיון על צורכי הביטחון בממשלה וגם בתקשורת מבוסס יותר על סיסמאות ופחות על עובדות, להלן כמה אמיתות ושקרים לגבי עלות הביטחון ותקציב הביטחון.
שורש המחדל הוא בכך שהדיון על תקציב הביטחון אינו מתחיל בשאלה החשובה באמת: איזה רמת ביטחון ישראל ממנת, אלא נגזר מהתקציב שמערכת הביטחון מצליחה לחלץ ממשרד האוצר. פורמלית, התקציב נגזר מ"תרחיש ייחוס" שאומר מה המצב הביטחוני המסוכן ביותר שלפיו צה"ל גוזר את כמות היחידות הנדרשת, את היקף הנשק ומלאי התחמושת. למרות שמדובר בסוגיה קיומית, אין סיכוי שהציבור יידע איזה סיכונים מדינת ישראל לוקחת, משום ש"תרחיש הייחוס" הוא סודי מטבעו.
הבעיה עם תרחיש הייחוס הומחשה בקיץ הזה ב"צוק איתן": במלחמה מול החמאס, שנחשב החלש שבאויבינו, ובזירת לחימה מוגבלת ביותר בשטחה, נדרש צה"ל ללא פחות מ-50 ימי לחימה ולרכבת אווירית של תחמושת מארה"ב (שהתמהמהה ולא לגמרי הגיעה).
זה מעלה ביתר שאת את השאלה האם המדינה ערוכה כראוי לתרחישי לחימה מורכבים בהרבה (למשל, לחימה במקביל לעזה גם מול החיזבאללה בלבנון או מול איראן, או הפיכות איסלאמיות במצרים ובירדן, חלילה)? מצד שני, אולי צה"ל עדיין בנוי באופן לא רלוונטי מול איומים שאינם קיימים עוד (כמו הצבא הסורי)? השאלת האלה לא יעלו בממשלה בשבוע הבא. השרים יתבקשו לאשר רק את המספר, 57 מיליארד שקלים, מבלי שיש להם מושג מה עומד מאחוריו, ולכמה ביטחון הוא מספיק.
אפילו השאלה הזאת מצויה במחלוקת. משרד הביטחון טוען כי התקציב השנה הוא 51 מיליארד שקלים לעומת 60 מיליארד בשנת 2012, בתוספת 2.75 מיליארד מעודפי תקציב 2013 בגין חובות עבר. האוצר טוען כי התקציב הבסיסי בפועל היה 53.75 מיליארד. מה האמת? עם תוספות כאלה ואחרות, "קומבינות" ועסקאות נדל"ן סבוכות בין האוצר למשרד הביטחון, תקציב הביטחון מתקרב ל-60 מיליארד שקלים.
מתוך הסכום הזה, 12 מיליארד משולמים על ידי משלם המסים האמריקאי, במסגרת הסיוע הביטחוני השנתי. כמעט חצי התקציב הולך על תשלומי פנסיות לגימלאי צה"ל ועל הוצאות כמו תשלומים לנכי צה"ל ולמשפחות שכולות. השאר,מממן בעיקר את הקיום השוטף של צה"ל.
מצד שני, הסעיף המספרי בספר התקציב אינו כולל את הוצאות הביטחון באמצעות גופים כמו המוסד והשב"כ (שתקציביהם סודיים), לא מפרט על מרכיבי ביטחון שנרכשים דרך המשרד לביטחון פנים (כמו הפעלת יחידות מג"ב במשטרה) ואינו נותן אינדיקציה לעלות האמיתית של חיילי הסדיר, המסתפקים בתשלום סמלי של מאות שקלים אך עולים ביוקר משום אינם תורמים למשק.
משרד הביטחון טוען שהסכום המוצע הוא קיצוץ של 3 מיליארד שקלים לעומת תקציב מינימאלי שנדרש לו. האוצר טוען: תוספת של 6 מיליארד שקלים. מה האמת? השאלה מיותרת. התקציב בפועל בשנת 2015 יהיה גבוה בהרבה מ-57 מיליארד, לאור התוספות שיועברו במהלך השנה הבאה כשצה"ל יאיים להשבית שוב את האימונים (כפי שקרה בפועל מיוני 2014 ועד לתחילת המאורעות בקיץ).
כמה עלה "צוק איתן": לפי גרסת מערכת הביטחון – 8.7 מיליארד שקלים, כולל עלות החימוש והדלק. לפי משרד האוצר: 6.5 מיליארד. האמת? משרד האוצר קרוב יותר לאמת במקרה הזה. כמצופה ממנו, משרד הביטחון ניצל את ההזדמנות לחדש מלאים שתוקפם עמד לפוג ממילא, ו"לגרד" עוד כמה מאות מיליונים מהאוצר.
נכון. "בצה"ל יש הרבה שומנים", כמו בכל ארגון, ואולי אפילו פחות מבגופים ציבוריים אחרים. הניסיון לקצץ הוצאות חייב להיות אינסופי. הרפורמות נדרשות בגלל השתנות שדה המערכה והטכנולוגיות ופחות בגלל שכר הקבע, שירד מהכותרות.
ועדה בראשות המזכיר הצבאי לראש הממשלה לשעבר, אלוף מיל' יוחנן לוקר, תגיב בינואר עם הצעה לרפורמה מבנית בתקציב הביטחון. הבעיה היא שההצעה לא תיושם לפני שנת 2016, אם תיושם אי פעם.
נכון מאוד, אבל עדיין לא רלוונטי. תגמולי הנכים נקבעו על ידי חוק של הכנסת, והם מוגזמים כשמדובר בעשרות אלפי "נכים" שלא נפגעו באמת בשדה הקרב, אולם הכנסת היא זו שצריכה לשנות את העיוות הזה. גם את גובה הפנסיות למשרתי הקבע לא ניתן לשנות בדיעבד, אבל משרד האוצר ומערכת היבטחון סיכמו על עלייה הדרגתית של גיל הפנסיה בצה"ל, שדווקא מתבצעת. בנוסף לכך, המצטרפים לקבע בשנים האחרונות ממילא מפרישים את כספי הפנסיה הצוברת ממשכורתם, ואין מדובר בפנסיה תקציבית כמו פעם.
נכון מאוד. דוגמה שכולם מכירים : ההשקעה ב"כיפת ברזל" (אגב, רובה במימון אמריקאי), החזירה את עצמה פי כמה. קל לדמיין איזה נזק כלכלי היה נגרם למשק אילו נתב"ג היה נסגר וחצי מדינה הייתה משותקת בקיץ האחרון ללא ה"כיפה".
דוגמה פחות מוכרת: 400 אלף דולר שהושקעו על ידי משרד האוצר בפיתוח ראשוני של רובוט זעיר בשנת 2011 הפכו בשנת 2014 למכירות של 40 מיליון דולר לצבא האמריקאי. המסים הישרים והעקיפים של העובדים בחברה שפיתחה את הרובוט כבר החזירו את ההשקעה פי כמה. יש אלפי דוגמאות כאלה, שכן הייצוא הביטחוני של ישראל עומד על לא פחות מ-7 מיליארד דולר (כרבע מייצוא ההיי טק), ורובו מתבסס על טכנולוגיות שפותחו במקור עבור צה"ל.
עצוב. הפרויקט הלאומי של מעבר מערכת הביטחון לנגב, שיפנה מאות אלפי דונמים של קרקע יקרה במרכז הארץ ויביא תנופה לדרום, הפך לבן ערובה במאבקי הדמים בין משרדי האוצר והביטחון. עד שראש הממשלה יכריע בסוגיה, גם העסק הזה תקוע (ב-2014 לא יצא אפילו מכרז אחד לקראת המעבר).
נכון. כמו תמיד, הרזרבות הקיימות בתקציב המדינה יהיו הכספומט שיאפשר למערכת הביטחון לסגור את ה"אובר", גם ב-2015. ואיך שהדברים נראים כעת, השקרים סביב תקציב הביטחון יימשכו לנצח.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם