מה זה 'שמאלני שהתפכח'?
אחרי כל ההתפכחויות, הישראלים נשארים תקועים בשורה של הנחות יסוד שתוקעות את העתיד שלנו. למשל, שיש רק מודל אחד של מדינת לאום, והוא מבוסס על דמוגרפיה
נראה לכם שאני סתם מתקשקש עם סמנטיקות? לא לדעתי. הצבוריות הישראלית כבר ראתה בני אדם שהחליפו אידיאולוגיה אחת באחרת. חלקם הגדירו את דרכם החדשה במונחים הפוכים לדרכיהם הקודמות. אחרים עברו לעמדת אדישות וניטרליות. אבל ההגדרה 'שמאלני שהתפכח' היא חדשה יחסית והאוחזים בה מתרבים והולכים. יש בה אמירה פוזיטיבית ולא סתם התחמקות ממחויבות למשהו יותר ברור. רבים מגיעים למסקנה שגישות שונות של השמאל אינן עומדות במבחן המציאות, אך נשמתם עדיין נטועה עמוק בקרקע המחנה המגדיר עצמו בגאווה כשמאלני. נראה כי התואר 'שמאלני' כולל שני ממדים - האחד נפשי-תרבותי והשני רעיוני-ערכי.
עוד כותרות ב-nrg:
טננבוים: הגזענות בהר הבית - כלפי יהודים
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
הממד הנפשי-תרבותי מקביל, ולעתים ממש זהה, להגדרת הזהות של סקטור ספציפי בישראל. עד לפני עשור או שניים עוד נהגו להכחיש את קיומו, אך כיום כבר מותר להגדירו כ'שבט הלבן'. זהו המגזר החברתי שהוגדר פעם בבית המשפט העליון כ'צבור הנאור'. הוא היפוכם של בוזגלו מהמבחן המשפטי הנודע, ושל מסעודה המיתולוגית שייצגה את קהל צופי הטלויזיה. גם כיום ממשיך המגזר השליט להתהדר בעליונות ערכית ותרבותית על פני האספסוף הנחות. למרבה האירוניה, הסקטור המיוחס נוהג להצביע מאז מלחמת יום הכיפורים למפלגות המכונות 'שמאל ליברלי'.
נשאר בולשביק
'השמאלני שהתפכח' נשאר שמאלני בנפשו, בזהותו התרבותית-חברתית. אמנם, הוא כבר יודע שנסיגת צה"ל לקוי 67 לא תביא שלום וגאולה לכל מקופחי האזור, אך הוא פשוט לא מסוגל להזדהות נפשית ותרבותית עם הצ'חצ'חים והדוסים שחושבים כך כבר שנים רבות.
הוא כבר יודע ששום גדר הפרדה לא באמת תנקה את רחובות ישראל מכל מיני אנשים שהוא לא סובל - "הם שם ואנחנו כאן" - אבל הוא עדיין רואה בעצמו חבר בקבוצה נעלה, נאורה, תרבותית יותר מרוב הישראלים. הוא עדיין מנפנף בערכי הדמוקרטיה - אבל מתעצבן כשרוב הקולות הכשרים מסרבים להמליכו לשליט הנאור של המדינה. הוא מאמין בחופש הדיבור - בעיקר של עצמו. הוא אוהב את ארצו ואת עמו - חוץ מאלה שהוא שונא, שלא לומר מתעב בהיסטריה פתולוגית.
ולכן הוא באמת נשאר שמאלני. מבחינה מנטלית, הוא נשאר בולשביק מתנשא, בלי שום קשר לאכזבה שמנחילים לו המשת"פים של הרשות הפלשתינאית, המסרבים לחתום על התכתיבים של היהודים הנאורים. אז במקום להתנפל על הימין השנוא בנושאי חוץ ובטחון, עובר 'המתפכח' להשתלחויות פראיות בנושאים "חברתיים" ודתיים. שם הוא מבטא את זהותו השמאלנית עם פחות דיסוננס קוגניטיבי שגורמת המציאות שקשה להכחישה.
אך גם בממד הרעיוני-ערכי, נותר 'המתפכח' נטוע בערוגות השמאל. חכמי השמאל כבר טבעו אימרה שנונה: "הימין צדק בניתוח המציאות - והשמאל צדק בהצעת הפתרונות". לצד חידוד מבריק זה, נשמעות שוב אותן סיסמאות נבובות: "הרי ברור לכל מה יהיה הפתרון לסכסוך." וגם: "אין לסכסוך פתרון צבאי, אלא רק פתרון מדיני." וגם: "המציאות הדמוגרפית תחסל את ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית." וכך הלאה וכך הלאה.
וזה באמת מוזר. כאשר שמאלנים שלא 'התפכחו' מדקלמים את הפתגמים האלה - אפשר עוד להבין. אבל אדם שהתפכח ורואה שאין אפשרות מציאותית לסגת משטחים בלי שיצמחו שם בסיסי טרור - אז איך הוא ממשיך להאמין שחלוקת הארץ לשתי מדינות היא הפתרון היחיד שאין בלתו?
לצאת מחוץ לקופסא
צריך להודות שבתחום הזה, 'השמאלני שהתפכח' לא ממש שונה מהרבה ימניים-כביכול. כי במישור הזה השמאל ניצח.
האמונה שחלוקת הארץ לשתי מדינות לאום היא הפתרון היחיד לסכסוך נובעת משפע של קביעות נחרצות שאין להן בסיס. אפילו מנהיגי ימין מובהקים מתבלבלים בין המושגים והרעיונות. גם הם לוקים בתפיסה פשטנית - הן של מדינת הלאום והן של הדמוקרטיה. הם טוענים שזהותה הלאומית של מדינה נקבעת לפי הרוב האתני שחי בה. אבל מה לעשות, זאת לא תמיד המציאות. במדינות רבות בעולם אין רוב לשום קבוצה אתנית. אני לא מתכוון רק למדינות מלאכותיות שגבולותיהן נקבעו על ידי אימפריות זרות, כמו רוב מדינות המזה"ת, הבלקן, אפריקה ואמריקה הלטינית. אני מתכוון למדינות מערביות נכבדות כמו ספרד, צרפת, איטליה, צ'כיה, גרמניה, בלגיה ועוד. העובדה שאין קבוצת רוב אתנית, דתית או לשונית במדינה כמו שווייץ, עוד לא הופכת אותה לדיקטטורה.
גם הימין וגם השמאל צריכים להתפכח מן התפיסה
גם הימין וגם השמאל צריכים להתחיל לחשוב מחוץ לקופסא. חוסנה של מדינת לאום יהודית ודמוקרטית אינו תלוי ברוב יהודי, למרות שהרוב הזה מתחזק בהתמדה ברחבי הארץ. מה שיכול לחזק את המדינה היהודית הוא תהליך חשיבה מעמיק ויצירתי על כללי המשטר הדמוקרטי. אין כמעט שתי דמוקרטיות זהות בעולם ובכל מדינה חופשית מותאם המשטר לאופי המיוחד שלה.
מה שדרוש לנו היום זה התפכחות של כולנו מן המשטר הריכוזי הקיים כעת בישראל. עלינו לחפש דרכים יצירתיות לבניית מדינה יהודית חופשית ופורחת, שתמשיך להכיל בסובלנות מיעוטים מכל הסוגים. התפכחות כזאת תוכל אולי להרגיע את להט היצרים בין מגזרי החברה ולאפשר גם ל'שמאלני שהתפכח' להיות פשוט ישראלי מפוכח, סובלני ונעים הליכות.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם