בנט, מאיפה הכסף למאבטחים?
כשהציבור רואה מתנות, הוא לא רואה את העלות הנסתרת שלהן. את העלאות המסים, שיפגעו בדיוק באותם חלשים, או את הפיטורים שעוד יבואו
רגע, בואו נעצור שנייה. באמת, למה לא? תחשבו על זה: מה יכולה להיות הסיבה לא להעלות בחוק, או בצווים ממשלתיים, את השכר לאנשים קשי היום? זו לכאורה יכולה להיות תשובה ניצחת ופשוטה להרבה בעיות כלכליות בחברה: אם יש אנשים עניים וקשי יום, הבה נקבע בחוק ששכרם צריך לעלות!
עוד כותרות ב-nrg:
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
אם אף פעם לא חשבתם על השאלה הזו, אני מזמין אתכם להרהר בה עכשיו. ואם כן חשבתם ויש לכם פתרונות, הפכו בהם לרגע.
הפכתם? בואו נתחיל להעלות בעיות אפשריות, ותשובות להן. דרך משל, עלולה להתגנב מחשבה סוררת למאן דהוא, שאם מדובר בעובדי מדינה, הרי המדינה צריכה לשלם את השכר הנוסף הזה. אם, לדוגמה, מדובר במאה אלף מאבטחים שלהם נוסף כ-1,000 ש"ח בחודש, ונניח שכחצי מהם עובדים במוסדות מטעם המדינה, התוספת הכללית - כחצי מיליארד ש"ח בשנה - צריכה להגיע מהכיס של המדינה.
אבל זה מופשט מדי. מהי "המדינה"? זה אוצר עצום של כסף, שמגיע מכיסי האזרחים בצורת מסים שונים (מס הכנסה, מס ערך מוסף, בלו, וכן הלאה), וכן מהלוואות שהמדינה לוקחת, מאיגרות חוב (שהן סוג של הלוואה הנלקחת מהציבור) וכיוצא בזה.
האם תקציב המדינה אינסופי? לא, ודאי יש לו תקרה מסוג מסוים, אחרת אפשר היה לחלק לכולם מיליארדי דולרים ומרצדס לכל פועל. המשאבים מוגבלים - זה חוק יסוד בכלכלה. כאשר מוסיפים לתקציב, נגיד, מיליארד שקל לתוספת שכר, זה צריך לבוא על חשבון מישהו. תקציב החינוך, תקציבי סעד, תקציב הביטחון וכן הלאה. אז בואו נשאל את שאלתו של יאיר לפיד ונוסיף לה אות אחת: "מאיפה הכסף"?
וכאן בדרך כלל באות תשובות שגורות: הכסף טמון בין איתמר יצהר, לימדנו השר לפיד, אבל העובדות מראות שכשהוא ניסה בפועל להוציא כסף ממקום כלשהו, יצהר ואיתמר לא היו מקומות שהוא פנה אליהן; לא משום שהוא מסמפט את איתמר ויצהר, אלא פשוט משום שנאומים פופוליסטיים לחוד, ומציאות כלכלית לחוד.
תשובה אחרת, פופולרית לא פחות, נועצת חרב בתקציב הביטחון. ושוב, דיבורים פופוליסטיים לחוד ומציאות לחוד: המציאות מוכיחה שקשה מאוד לקצץ רק ב"שומנים" הנודעים בלי לקצץ בפועל בביטחון עצמו. וזאת משום שמערכת הביטחון בנויה כך שכל קיצוץ ילך דווקא למקומות הנוחים יותר, כגון קיצוץ בימי מילואים, ברכש חיוני וכן הלאה, ולא לשינויים מבניים שאין כל מוטיבציה מובנית במערכת לממש אותם. בטוחני שמי שיראה כיצד ניתן להפוך מערכת ממשלתית, בלי תחרות ולפיכך בלי מוטיבציה, לכזו המסוגלת להתייעל באמת ובתמים, יזכה בפרס נובל בכלכלה לאלתר.
הכאב של הגלולה
אבל הרחקנו נדוד. נחזור לנקודה, והנקודה היא שאין תועלת בלי עלות. ובדרך כלל כשהציבור רואה מתנות, הוא רואה אותן ולא את העלות הנסתרת שלהן. הוא לא רואה את העלאות המסים, שיפגעו בדיוק באותם חלשים שהוא כה מנסה לעזור להם; הוא לא רואה את הגדלת הגירעון, שהיא בעצם נטילת הלוואות נוספות, שתוביל להגדלת הריבית שהציבור ישלם על הנאותיו המיידיות, בטווח הרחוק יותר ובאופן כואב הרבה יותר. זה סוד קסמו של הפופוליזם: היכולת לראות רק את הצד הוורוד, בלי להרגיש את כאבה של הגלולה; ההתמקדות בתוצאה הגלויה לעין (אלף ש"ח נוספים לכל מאבטח!) ולא בתוצאות הנסתרות והחמקמקות יותר.
אילו תוצאות נסתרות? נעזוב לרגע את הממשלה כמעסיק גדול, ונפנה לשוק הרגיל: מלונות, מרכולים וכן הלאה. כל אחד מהם מעסיק מאבטחים, ובכמות קשיחה יחסית; כלומר גם אילו נחייב אותם לשלם למאבטח פי שלושה, לא תהיה לעסק ברירה אלא לעשות זאת. נשמע נהדר, לא? אבל שוב - מאיפה יבוא הכסף?
אנחנו ודאי נקווה שהכסף יבוא מהמקומות שאנחנו רוצים שהוא יבוא: מהכיסים העמוקים של הטייקונים הרשעים. אבל הטייקונים הרשעים - גם אילו הם באמת היו המעסיקים של רוב העובדים במשק - לא הגיעו לאן שהגיעו בשל נדיבותם הרבה; להפך, הם צברו הון רב דווקא משום שידעו לעשות כמה שיותר לטובת הכיס הפרטי שלהם. ממילא, ברור שהכיס שלהם יהיה מוצא אחרי אחרון, ושהכסף לא יגיע משם. הכסף יגיע ממקומות אחרים. מאיפה? אולי מקיצוץ בשכר של עובדים אחרים; אולי מ"צמצומים בכוח האדם" (כלומר, פיטורים של החלשים ביותר); אולי באופן סמוי עוד יותר, בהימנעות מגיוס עובדים חדשים ובהעלאת שכר.
מאיפה עוד יבוא הכסף? תשובה סבירה כבר צצה ועולה: מן הצרכן. העובדים ברמי לוי, כולנו יודעים, מקבלים שכר מינימום; השכר המינימלי הזה הוא שמאפשר למאות אלפי לקוחות, רובם מן השכבות החלשות, לרכוש מוצרים במחיר הטוב ביותר. מה יקרה אם השכר יעלה? הרשתות תיאלצנה להעלות את המחירים, וכך אמנם המאבטח שלנו יקבל יותר כסף, אבל הוא יהיה שווה בפועל פחות.
כל זה הוא רק קצה המזלג. אי אפשר סתם כך להעלות את שכר המינימום, של כלל המשק ושל עובדים אחרים, ופשוט לקוות שזה לא יבוא על חשבון כלום. הכלכלה מלמדת אותנו, שוב ושוב, שדברים אינם נוצרים יש מאין, ושלמרבה הפלא, כסף בדרך כלל אינו גדל על העצים; יתרה מזו, הכלכלה מלמדת אותנו שגם לו היינו יכולים להמציא עצים המגדלים כסף, באותה שעה הם היו מאבדים את ערכם לחלוטין, וגורמים גם לשטרות הקיימים לאבד את ערכם.
מחיאות כפיים לפופוליסט
מתי נלמד שבאמת באמת
אבל בינתיים, מחיאות כפיים לכבוד השר בנט, שדאג לחלשים ביותר בחברה! מאיפה יבוא הכסף? האם לא על חשבון חלשים אחרים, ואפילו אותם חלשים עצמם? ששששש. יש שאלות שאסור לשאול.
בשולי הדברים אציין שהראיתי את הנכתב כאן לפרופ' עומר מואב, ששימש כיועץ כלכלי בכיר לשר האוצר בשנים 2009-2010, והוא הסכים לדברים ואף ביקש להוסיף נקודה נוספת, והיא שהביקוש לעובדי ביטחון אינו קשיח לחלוטין, כך שהעלאה בשכר העובדים הללו תוביל לאבטלה גם בתוככי מקצוע האבטחה. כן, יכול להיות שהמאבטח החביב שהצטלם עם השר בנט והודה לו באופן כה חם, ימצא את עצמו בבית בעוד חצי שנה או שנה, בשביל לממן את התוספת במשכורת לקולגות שלו. אבל אין מה לדאוג; בוודאי יצליח כבוד השר למצוא איזה חוק שידאג גם לו, ואחר כך גם חוק שידאג למי שיינזק מהחוק הזה, וכן הלאה, בחוקים כל הדרך למטה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם