הממשלה לא רוצה לפתור את בעיית המסתננים
מה שעבור תושבי דרום תל אביב הוא בעיה קיומית וחמורה, אינו אלא תפאורה למאבק ימין ושמאל בשדה הפוליטי. צריך ואפשר לפתור במקום להתנצח
הנה בג"ץ-סניף-של-מרצ מבטל חוק של הכנסת! הנה הפוליטיקאי-הפטריוט-שומר-אמוני-ישראל תוקף את השמאלנים והמסתננים, ונשבע לחוקק חוק "עוקף-בג"צ"! ברקע, על תקן של תפאורה בלבד, ללא משקל בעלילה – תושבי דרום תל-אביב המתבקשים לשאת ולהכיל את ערב הרב של פליטים ומהגרים המבקשים לעצמם מקום בעולם.
ביטאוני השמאל והימין מציגים תמונת מצב זו כבתמונת מראה, רק בהיפוך תפקידים – פעם זה הנבל, וזה הגיבור, ופעם להפך. ובאמת, בניכוי המזרחיים משכונת התקווה והשחורים מדרפור, מצבנו מצוין – ההצגה הזו לא רק יכולה להימשך, היא חייבת.
איפה עוד ימצאו לו לפוליטיקאי/ת הימני/ת אויבים כה זרים, כה אחרים, כה מרושעים כמו המסתננים והשמאלנים? למי עוד יוכל לקרוא "סרטן בגוף האומה" ולגרוף קולות? וכי יכולים היו האירגונים המבקשים להוכיח כי "ציונות היא גזענות" להמציא לעצמם קמפיין עוצמתי וסוחט דמעות יותר מסיפורם של אפריקאים מסכנים שהמדינה "המרושעת" שלנו מבקשת לגרש באכזריות? סובב לו, סובב לו הספין, "והכל צפוי והרשות נתונה" (משנה אבות, ג).
לפעמים אני מדמיין איך הפוליטיקאי/ת הימני/ת (בלי שמות, אין צורך) ופעיל/ת "השמאל" (גם, בלי שמות, לא צריך) חווים חוויה זהה, באותו זמן, בלי דעת. בדמיוני המסך מתפצל, וכל אחד מהם מתעורר בבהלה, שטוף זיעה, במיטתו. "מה קרה?" שואל החולק איתם יצועו. "איזה סיוט... חלמתי שבעיית המסתננים נפתרה".
מי שמבקש לדעת את האמת על מצבנו ביחס לבעיית הפליטים והמסתננים צריך למצוא דרך להגיע אל מאחורי הקלעים של ההצגה המתוזמרת הזו. שם אפשר לראות את האמת העירומה – הממשלה לא רוצה לפתור את בעיית המסתננים ולא רוצה לשפר את מציאות חייהם של תושבי דרום תל-אביב. גם האופוזיציה לא רוצה בכך.
איך אני יודע? זה פשוט – לא נעשים צעדים אופרטיביים על מנת לפתור אף אחת מהבעיות הללו. במקום זאת, מושקע מאמץ רב ביצירת מצג שווא של פתרון.
למדינת ישראל אין מדיניות מוגדרת ומוסכמת ביחס למיליוני אפריקאים אשר עלולים לבוא ולצבוא על שעריה, או לשישים אלף האפריקאים שנמצאים בקרבה. הקמתה של הגדר בגבול עם מצרים הייתה צעד חשוב והכרחי. וכמובן, העובדה שהמדינה היחידה בעולם המערבי שיש לה גבול יבשתי עם אפריקה לא טרחה לסכור גבול זה לפני עשרות שנים היא מחדל של ממש.
בשנה האחרונה אנו פועלים יחד עם גופים וארגונים נוספים, מכל קצוות הקשת הפוליטית, ותחת חסותו של המכון לאסטרגיה ציונית, כדי לגבש הסכמה רחבה על הפתרון הרצוי לבעיית המסתננים. יחד עם גופים המייצגים את תושבי דרום תל-אביב ואירגוני זכויות אדם מימין ומשמאל, גיבשנו מספר עקרונות למדיניות ונתנו לה שם: "הקונצנזוס הישראלי".
אנחנו משתדלים לשכנע את קובעי המדיניות, בכל הדרגים ובכל משרדי הממשלה האפשריים, לגבש מדיניות אפקטיבית ומוסרית לבעיה זה. מדיניות אשר מחד תשמור על היותה של מדינת ישראל מדינת הלאום היהודי, ותגן עליה מפני זרם בלתי-ניתן-להכלה של מהגרים ופליטים, אך מאידך תחתור להגן, באופן מידתי, ככל הניתן, על אלו מהם הזקוקים להגנה.
אחרי הכל, גם אנו שטנו פעם על גבי סירות נוטות לטבוע בימים, מחזרים על פתחיהן של האומות. גם אנו שמענו פעם "אין מקום!", וחזינו בבני עמנו הנמלטים מהמשרפות טובעים בים האדישות הבינלאומית.
ולכן אנו מאמינים שמדינת ישראל יכולה וצריכה לאמץ מדיניות ברורה – לאפשר למסתננים שהגיעו אלינו בדרך-לא-דרך להגיש בקשת מקלט; לברר בקשה זו על פי הפרוטוקול המקובל באמנה הבינלאומית לפליטים (שישראל הייתה מיוזמותיה ומנסחותיה); לאתר מתוכם את הפליטים אשר נמלטו מרצח-עם ורדיפה, כמו למשל מדרפור ומהרי הנובה בסודן; לקבוע מכסה שנתית של פליטים אשר יקבלו מעמד מוגן (וזמני) של פליט בישראל; את מבקשי המקלט אשר בקשתם תמצא בלתי-מוצדקת, וגם – מה לעשות – את מבקשי המקלט שלא נוכל לקלוט אלינו, אלו שמעבר למכסה – להרחיק מישראל.
מדובר במדיניות קוהרנטית, ישימה, אחראית ומוסרית. ישראל עשויה להיות למובילה בינלאומית במאבק כנגד רצח-עם ומופת לתמיכה בפליטים. מדיניות שכזו עשויה הייתה
אנחנו סבורים כי תכנית זו שומרת על מדינת ישראל מפני הסכנה הקיומית הפוטנציאלית של זרם מהגרים בלתי-נשלט, תוך החלתם של ערכינו, ערכי כבוד האדם וחירותו, על הזרים הנמצאים בינינו, יוצרת מדיניות מוסרית להגנה על פליטים ונרדפים, ומוציאה מכאן את מי שאינו זקוק להגנתנו.
מי ייתן ומנהיגינו יזהו את שעת הכושר הנוכחית לקבוע מדיניות זו בחוק ולפתור את בעיית המסתננים. בין היתר נוכל אז להסתכל לתושבי דרום תל-אביב בעיניים ולהגיד "תכלה שנה וקללותיה, תחל שנה וברכותיה".
עמוד הפייסבוק של "הקונצנזוס הישראלי": https://www.facebook.com/theZionistway
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם