שטר חדש, סדר ישן: איפה המזרחים?
בלי הכרה ובלי פרנסה, קמו מיהדות המזרח ענקי רוח שהותירו שירה עניפה. העובדה ששרי רז לא מכירה אותם אינה מלמדת אלא על בורות והדרה
מתוך ריאיון שהתקיים בשנה שעברה (29.4.13) בתוכנית "מוסף" של הערוץ הראשון אפשר ללמוד על תהליך קבלת ההחלטות במדינת ישראל בנושאים חשובים כל כך של ייצוג תרבותי. בראיון זה חשף חבר "הוועדה לתכנון שטרי כסף, מעות ומטבעות זיכרון", פרופ' רוני רייך, את תהליך בחירת האישים שיונצחו על השטרות. פרופ' רייך, ארכיאולוג (!), סיפר כי הוא הציע את הרעיון, הראוי כשלעצמו, להניח על השטרות את דמות דיוקנם של משוררים עבריים. רייך מעיד על עצמו בגילוי לב כי הוא רק מתרגם חובב ואינו בקי בתחום. אף אחד מחברי הוועדה לא הציע שמות אחרים, מספר רייך, ולאחר שהתקבלה ההצעה העקרונית לגבי אופי הדיוקנאות שיופיעו, אלה היו השמות שנותרו.
שרי רז היא אף היא נמנית על חברי הוועדה. כך אמרה רז בריאיון לשרון גל בערוץ 10, 27.4.14: "יכול להיות שזו ועדה בורה, אבל אני ממש לא מכירה משוררים מזרחים בולטים במאה ה-20. משוררים שמלמדים אותם בבתי ספר, שצעירים וצעירות כותבים אותם ומלחינים נעימות לפי המילים שלהם".
שטר חדש של 50 שקלים
צילום: מארק ניימן לע''מ
המשפט הפותח מייצג לוגיקה של התנשאות: יכול להיות שאנחנו בורים, אבל אני ממש לא מכירה. כלומר על אף שייתכן ואני בורה בתחום, אין כל מניעה שאקבל החלטות על פי ידיעותיי החסרות. הטענה הבאה אחר כך יפה כשלעצמה: אנו מנציחים דמויות "גדולות", מוכרות, יוצרים שהטקסטים שלהם נלמדים ומולחנים זה מכבר, בתפוצה רחבה. אמנם לכל הפחות מן הראוי היה לבקש חוות-דעת של מומחה, איש ספרות, אך גם אז קרוב לוודאי שהמשוררים הנבחרים היו מאותו פלח מסוים של משוררים ומשוררות שמקור השפעתם בספרות הרוסית או האירופאית.
אך זו בדיוק הבעיה: יצירות של משוררים מזרחים נעדרות כמעט לחלוטין מתכנית הלימודים, ולכן הן אינן נכס צאן-ברזל בתרבות הישראלית. הקורפוס הקיים איננו נתון מוחלט ומקודש, אבן שאין לה הופכין, אשר על פיו קובעים מי חשוב, אלא להיפך: יש לקבוע מי חשוב - ואותו/ה צריך ללמד. הגברת ה"אולי-בורה" מתבוננת חסרת-אונים בפנתיאון של ספרי הלימוד הישראלים ואומרת "אה, סליחה, זה מה שיש". בינתיים, לפחות במהלך של אפליה מתקנת, כפי שהקפידה הוועדה לכלול בשטרות שתי נשים משוררות, ולא אחת, עליכם לייצג לפחות בשטר אחד משוררים מזרחים.
חשוב הרבה יותר - יש יוצרים מזרחים אשר למרות התנאים הקשים שנתקלו בהם בארץ, ללא כל פריבילגיות כמו, למשל, שולחן כיסא ומנורה, וחרף מחסור ומצוקה, העמידו קורפוס מפואר בכל קנה מידה, וחשוב מכך - הצליחו להגיע לתפוצה רחבה, גם בלי אזכור בספרי הלימוד.
אפשר לשאול כל יוצא
אם ראו לנכון להנציח את לאה גולדברג בשטר, משוררת של "יום קטנות", של שירה אינטימית-אוניברסליסטית באופייה ושירי ילדים, למה ייפקד מקומה של המשוררת, המחזאית והכוריאוגרפית זוכת פרס ישראל שרה לוי-תנאי, אשר כתבה שירי ילדים רבים, או מקומן של המשוררות ד"ר ויקי שירן, אשר על שמה רשומות הצלחות רבות במאבק לקידום שוויון זכויות לנשים בישראל, וברכה סרי, זוכת פרס ראש הממשלה לסופרים עבריים (תש"ע)?
ומה בדבר רצון הלוי, אוטודידקט אשר לפרנסתו עבד כסבל בשוק וכפועל בניין בעבודות מזדמנות, ובד בבד כתב ופרסם שמונה קבצי שירה, ועוד הוציא לאור דיוואן מפואר בן שלושה כרכים ממבחר שירת תימן. משוררים אלה, ונוספים, עומדים בכל הקריטריונים של הוועדה, מלבד בקריטריון ההשתייכות לקאנון ההגמוני.
ישנם יוצרים מזרחים גדולים, אשר שיריהם ולחניהם אהודים על שכבות רחבות בעם. צריך פשוט, להתבייש בבורות וללמוד. וללמד.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם