למה המדינה משלמת על הסיכונים שלוקחים אזרחיה?

בסלובקיה, מי שמתעקשים להתגורר בהרים הגבוהים צריכים להתמודד לבדם עם איתני הטבע. המדינה לא מפנה את השלג מהצירים שגרים בהם קומץ תושבים. מתי גם אנחנו נשתחרר מהערבות ההדדית?

אמיר חצרוני | 19/10/2014 11:35

תגיות: ערבות הדדית,ערבות הדדית

"שוב נוסעים לאיטליה?" שאלה אותי חברתי בעת שהצגתי לה צמד כרטיסי לואו-קוסט לוונציה עם שובר למלון שלושה כוכבים. חברתי המאוכזבת אוהבת לטפס על צוקים ולחתור בקיאק בנהר סוער, יותר מאשר לשוט בגונדולות בתעלות ביוב קטנות בין מלכודות תיירים. גם אני אוהב הרים ונופים פראיים, אך יותר משאני אוהב לטפס על מצוקים אני אוהב את החיים. אני מעדיף ללכת לעולמי בגיל מאה אחרי שסחטתי את קרנות הפנסיה עד תומן, גם מבלי שטיפסתי על הקילימנג'רו, מאשר למות כבר מחרתיים אחרי שכבשתי את האוורסט וכאשר כל כספי הפנסיה שחסכתי נשארים בקופה.

עוד כותרות ב-nrg:
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

ברם השאלה איננה אם שווה להסתכן בטיולים ולמות צעיר, ואפילו לא אם דוכני המזכרות של כיכר סן-מרקו אטרקטיביים יותר או פחות מהגזלנים של מעבר ההרים באנפורנה. זכותם המלאה של אזרחים ישראלים לשוט בנהר הסוער ביותר בפרו למרות שבכל שנה מתים שם מטיילים ולרדת לסיני חרף אזהרות המטה ללוחמה בטרור ולמרות ההסטוריה המתועדת של פיגועי אל-קעידה. אני אפילו יכול להבין שראפטינג באפורימאק יכול לרגש אנשים מסוימים יותר מאשר שייט על התמזה. אמנם מרבית התיירים נוטים להעדיף את האופציה השנייה, ולכן חדר קטן עם מקלחת משותפת במלון בלונדון יקר הרבה יותר מחדר גדול עם שירותים צמודים בהוסטל בקטמנדו, אך כל עוד מדובר בסגנון אישי – איש בטעמו יחיה.

הבעיה מתחילה כאשר מצפים מאזרחים זהירים לשלם את מחיר הריגוש של תיירים חובבי סיכון – כלומר דורשים ממשלחות חילוץ לטוס מנתב"ג לדרום אמריקה או לנפאל כדי לחלץ מוצ'ילרוס ישראלים שנתקעו על ההר או נסחפו בנהר.

אפשר גם אחרת. אחת הארצות האירופאיות האהובות עלי היא סלובקיה. מדינה זו מתאפיינת בנוף פסטורלי, אוכלוסיה דלילה, מיסוי נמוך יחסית ושירותים מצומצמים. השילוב הזה הספיק בשביל להעמיד על הרגליים מדינה קומוניסטית ענייה, נטולת משאבי טבע יוצאי דופן או נכסים אחרים, ולהביא אותה לדירוג אשראי גבוה מישראל. מטייל שנתקע בהרי הטטרה – בניגוד למי שאיבד את דרכו במדבר יהודה - יחולץ על חשבונו. אין חילוץ חינם על חשבון המדינה, כי בסלובקיה טיפוס הרים – להבדיל מסרטן המעי הגס – זו בחירה ולא גזירת גורל. כמובן, הסלובקים גם לא שולחים משלחות שיחלצו את בני עמם שנתקעו בטיול בהימלאיה. ככה הם שומרים על יציבות פיננסית וחוב לאומי נמוך.

עיקרון דומה

מופעל בסלובקיה לא רק על תיירים שמתעקשים לבקר באזורים מסוכנים אלא גם על אזרחים שמתעקשים להתיישב במקומות מועדים לפורענות. להבדיל ממדינת ישראל, שמספקת אבטחה צבאית צמודה ואת כל השירותים והתשתיות להתנחלויות מבודדות, בסלובקיה מי שמתעקשים להתגורר בחורף בהרים הגבוהים צריכים להתמודד לבדם עם איתני הטבע. המדינה לא מפנה את השלג מהצירים ולא מחברת לרשת המים כפרים שגרים בהם קומץ תושבים. בסלובקיה שיגעונות פרטיים הם על חשבון המשוגעים, בעוד שבישראל הציבור השפוי - אלו שגרים בגוש דן ומטיילים באירופה הקלאסית - צריכים לשלם את הוצאות החילוץ של מוצ'ילורוס מדרום אמריקה, ולכסות את עלויות התשתית והביטחון של מתנחלים בהתנחלויות מבודדות.

הגיע הזמן להיפטר מהמנטליות של "כל ישראל ערבים זה לזה". אפשר ליהנות מטיול בפריז ולחיות חיים מספקים בפתח תקווה. מי שבוחר לטייל דווקא בקולומביה ומתעקש לגור במאחז בהר חברון לוקח על עצמו סיכון ידוע, וצריך לשלם את פרמיית הסיכון. את תקציבי הסיוע המוגבלים צריך לשמור לזקנים וחולים ולא לחובבי ספורט אקסטרים ולמי שנהנים לחיות על הקצה.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

הוסף תגובה

הגיבו