טיפשים, אין לכם מה לחפש בברלין
אולי הגרמנית שלכם לא טובה מספיק בשביל לשמוע את השנאה לישראל, למהגרי עבודה, ולאנשים שלא תורמים למדינה בה גדלו. עולה צעירה מגרמניה כותבת
התקשורת הצליחה. הסיפור לא איבד עניין, והשם הדיבילי הפך לשמה הרשמי של תנועה כביכול, שעלול להיכנס לדברי הימים של ישראל שנת 2014. והאמת, חברים, אותי זה מאד מרגיז.
רק 3 שנים וקצת שאני חיה בארץ. פעם בדירת שותפות, פעם בבסיס צבאי, פעם נודדת, אצל חברים, באוהל, במתחם קמפינג, בפנימייה. אני בת 23, סיימתי שירות צבאי, ישראלית לכל דבר. מסתבר שיש הרבה אנשים שצפויים לקנא בי - ולא בגלל שעשיתי עלייה לבד, למדתי עברית, ושירתתי בצבא, או בגלל שקבעתי את מגוריי בישראל. על זה כבר קיבלתי את כל "כל הכבוד" שלי. אלא כי יש לי דרכון גרמני.
מבינים את הקטע? אני, עולה חדשה בת 3 שנים בארץ, הייתי צריכה לשים את כל הקלפים בסל אחד ולהגיע עם כל ביתי על גבי לישראל, לבד. לעבור את כל הטרדות הסוכנות, לעבוד בבייביסיטר ובניקיון, באבטחה ובסדרנות, במלצרות ובכלום, לקחת הלוואות מהבנק ולבקש מלגות מהצבא - כדי להבין שיש אנשים בגיל שלי שלא מרוצים מהחיים שלתוכם נולדו בארץ. שסבורים שהחיים כאן מאתגרים מדי: מסתבר שצריך לעבוד הרבה בשביל להרוויח. אז הצעירים החליטו שהם רוצים לברוח למקום ממנו עזבתי. שהם חלמו על גרמניה, בעוד אני חלמתי להגיע לישראל. שהם תכננו את הכרטיס לברלין, בעוד אני צילמתי בגאווה את הכרטיס שלי לארץ מטעם הסוכנות.
יש פער בדור החדש הזה, שאני חיה בתוכו בישראל. הפער מתבטא לא רק ביכולת שבכיס. הפער הוא בראש. ובגלל הפער הזה לאנשים כמוך, נאור, אין סיכוי בארץ, בדיוק כמו שאתה כותב. כי הסיכויים שאתה מחפש, ועל שמם אתה מבזה את הארץ, ואת הממשלה ואת כל מי שאכן מוכן לתת חיים ומאמץ בשביל מדינת ישראל, הם פרי סדר עדיפויות רקוב במיוחד. אין לי שום בעיה להגיד לך את זה, בכתב, בפרצוף ובמעשים.
אתה מבקש להוריד את יוקר המחיה, מבקש לפגוע כלכלית במדינה ע"י עזיבת הצעירים, ובעיקר מלכלך על הממשלה. המחאה שאתה מנהיג אותה "ללא שום תמורה", כפי שאתה אומר, אמורה להיות מחאה כלכלית. אך מדובר כאן, חד וחלק, במחאה על ערכים.
על איזה ערכים בדיוק מסתמכת המחאה הזאת כעת? על מחסורם. אין ערכים, עליהם מנסה להגן מי שמתחנן לעבור לברלין בשם המחאה או בשם המילקי או בשם כספי השכירות. אין אידאולוגיה, אין ערך חינוכי או מוסרי, אין חזון. ריק מוחלט.
מזעזעים אותי הדברים שנאמרים בתירוצים להצדקת הגירוש העצמי הזה לארץ הרחוקה והזרה כל כך כמו גרמניה.
רוב חיי חייתי שם עם משפחתי. אין לי שום קשר אישי לשואה, ובכל זאת מזעזע לשמוע מה אומרים אנשים חסרי ניסיון, או חסרי היגיון, או פשוט חסרי כל אמביציה להיטיב בצורה כל שהיא לחברה שלהם.
האם כולכם, שמתחננים לעזוב לברלין, יודעים לאן אתם הולכים ומה מצפה לכם? האם אתם יודעים שמה שאתם עושים, זה בעצם להיות מהגרי עבודה במדינה בה שונאים מהגרי עבודה, מלכלכים על נתמכי רווחה, ויותר ויותר קולות עולים ומתנגדים לכך שזרים כמוכם באים וממלאים את המשרות הפתוחות? האם אתם יודעים שלא עובר יום שלא כותבים כתבה שמרעילה את הציבור מחדש נגד ישראל - או שאולי הגרמנית שלכם מסתפקת במילות נימוס מעטות בלבד?
ברלין מתפוצצת מרוב מהגרי עבודה, צעירים חסרי תכלית, מחפשי זהב טהור בסמטאות המלוכלכות של עיר הבירה, ויהודים חסרי אהבה עצמית וגאווה לאומית. אך עדיין חיים שם גם הרבה "גרמנים מהשורה". הרבה מאד מהם מעריכים את מי שעמל והתאמץ והגיע למשהו בחייו, ופעל למען חברתו, והצליח או לפחות השתדל מאד.
אין לכם דרך לזכות להערכה הזאת, היורדים היקרים לברלין, כי אתם לא יורדים לשם כאנשים הגאים בהישגיהם בארצם ולמען עמם, אלא כמקבצי נדבות מפונקים. ולא בגלל שהמילקי יהיה זול יותר, או כי זה יוריד את מחיר המחיה בארץ, כפי שטוען נאור, אלא כי הפרופורציות שלכם התגמדו לגודל המילקי שבו אתם חפצים. או לגודל החשבון שתמונתו מופצת בפייסבוק.
כשחיינו בגרמניה, הוריי ואני, לא חיינו טוב. המילקי עלה מעט. האוכל הכשר הרבה. על קניית דירה לא חלמנו, שכר הדירה היה גבוה מהרגיל, הנסיעות היו יקרות, היציאות לבית קפה גם. הקיצבה ממשרד הרווחה בקושי הספיקה. לאמי בקושי היו אופציות עבודה. לי היה ציון בגרות גבוה, לימודי מקצוע בשפע, אוניברסיטה בחינם. ועדיין לא היו לי אשליות בנוגע לדירה משלי, קל וחומר בית. הסביבה הייתה של אנשים בעלי מנטליות זרה, מנוכרת לערכים היהודיים שלי. צעירים חסרי זהות, חסרי אידיאל, פרט מהשאיפה ללחוץ יד לאל הממון.
ארזתי את חפציי, ועליתי לארץ. כי אין מקום יותר טוב להיות בו, מאשר מקום אותו אתה אוהב ובו אתה מאמין. גם אם אין לך בו דירה, או רכב, או בית. וגם התענוגים האלה מגיעים באיזה שהוא שלב, כל עוד אתה לא מוותר על עצמך ועל שאיפותיך. עובדה, כי יש לנו מעל 7 מיליון אנשים בארץ, ולרבים מאד מהם יש בתים ורכבים. והם אוכלים ארוחות בוקר בדיוק כמו אנשי ברלין.
גרמניה היא לא המדינה שלי, ולא חייתי בתוך העם שלי, או החברה שאותה אני רוצה לקדם ולה אני רוצה לתרום מעצמי. לגור בארץ סתם, לעצמך, בלי קשר וזיקה לחברה - זה סוג של פריקת עול, אבל גם נאיביות גדולה. אין כזה דבר, "לחיות לעצמך", וגם אדם שחושב שהוא ברח מכל העולם, עדיין יושב הוא במקום מסוים, ונהיה חלק מחברה שחיה בו, בזמן שהוא בורח מהאחריות להיות חלק פעיל בחברה אחרת.
אין זה ייאוש, שמניע את הרצון לברוח לברלין, אלא חוצפה מטופשת. זאת עזות פנים במקום אומץ, קלות דעת במקום הגדלת ראש, וותרנות במקום תושיה. למחאה הזאת יש נושאי דגל, וקשה לי להבין אותם או לסלוח להם על הביזיון שהם עושים בפרהסיה. ויש את הנגררים,
בימים אלו, יותר מתמיד, אני נזכרת באגדה שבאה גם היא מהגלות של אזור גרמניה, ופולין, ובה היהודי אייזיק, שחולם על הזהב שנמצא בארץ זרה, הרחק מהבית. וכאשר מגיע אייזיק לשם, צוחק לו תושב אותה הארץ בפנים ואומר, "האם אלך גם אני אחרי חלומותיי המופרכים, בהם אני חולם על איזה יהודי אייזיק והזהב שמתחת לביתו?" ואייזיק מבין, שהזהב שהוא חיפש רחוק, נמצא ממש בקרבתו. לקח לו זמן להבין זאת. אולי גם לאנשי המחאה יקח זמן.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם