כך ניצחה ישראל את ארה"ב בייצוא הנשק להודו
חילופי השלטון בתת-היבשת כוננו מערכת יחסים עניפה בין התעשיות הצבאיות של ישראל והודו. למרות התנגדותה של ארה"ב לעסקת מכירת טילי ה"ספייק", בחרו ההודים דווקא בפיתוח מתוצרת רפאל, זאת בשל אי האמון שהם רוכשים לתעשיות הנשק האמריקאיות
עוד כותרות ב-nrg:
פרסום ראשון: רפא"ל פיתחה "כיפת ברזל" ימית
ועדת השרים אישרה את חוק עוקף בג"ץ
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
אלא שברגע האחרון חלה תפנית מפתיעה: הצמרת המדיני של המעצמה הגדולה בתבל בראשות מזכיר המדינה ג'ון קרי, החלה להתערב ולהפעיל לחץ כבד על ההודים כדי שיגרסו את כל הניירות שהכינו עם הישראלים. אמריקאים קיוו שההודים יקנו טילי ג'אבלין אמריקאים במקום הטילים תוצרת כחול-לבן. כדי לנסות ולשכנע את הצבא ההודי, הבטיחו בכירי צבא ארה"ב לשתף את ההודים בפיתוחו של טיל הנ"ט (נגד טנקים) האמריקאי הבא.
ההתערבות של הצמרת האמריקאית נבעה מכך שתקציב הביטחון האמריקאי קוצץ באופן חד. כדי למזער את הנזקים שנגרמו מאותו קיצוץ, מנסים בפנטגון ובבית הלבן לעשות הכל כדי לספק עבודה לתעשיות הנשק הענקיות של ארה"ב, כדי שלא "יתייבשו" מחוסר פרנסה. בסופו של דבר הוכרעה ההתלבטות, כשצבא הודו הודיע בסוף השבוע האחרון כיי רכוש מרפאל 8,000 טילי "ספייק" בעלות של חצי מיליארד דולר.
כדי להבין את הקשר בין החלטות שמתקבלות במזרח ובין הכלכלה והביטחון הישראלים חשוב לדעת כי מודל פיתוח הנשק הישראלי מבוסס על יצוא. כצבא של מדינה קטנה, צה"ל אינו יכול להרשות לעצמו להצטייד בכל אמצעי הלחימה שעליהם מפנטזים הדרגים הצבאיים ועל מנת שישראל תוכל לפתח אותם, יש צורך בחשיבה "מחוץ לגבול".
כך למשל, מפתח המינהל לפיתוח אמצעי לחימה ותשתיות טכנולוגיות במשרד הביטחון (מפא"ת) חלק מן האמצעים בשיתוף פעולה עם מדינות ידידותיות אך זרות . בנוסף, הקים משרד הביטחון אגף שלם לסיוע ליצוא הביטחוני (אגף סיב"ט). בדרך כלל, המכירות לחו"ל מאפשרות לתעשיות הביטחוניות לממן את עלויות הפיתוח העצומות, ואולם, לעתים נוצרים מצבים אבסורדיים: מדינות זרות מצטיידות באמצעים שצה"ל אינו יכול להרשות לעצמו.
מבחינת היצוא הביטחוני הישראלי, הודו היא מדינה בעלת חשיבות רבה. בכניסה למפעל מל"מ של התעשייה האווירית בבאר יעקב (המפעל שמייצר בין השאר את טילי ה"חץ") תלוי הפסוק "הודו לה' כי טוב", ואף אחד מהעובדים כבר אינו בטוח האם הרקע הוא דתי או קשור לכך שמל"מ והתעשייה האווירית כולה, חייבת את שגשוגה לתת היבשת העצומה. בהקשר זה יש לציין שהתעשייה האווירית היא כיום חברת היי-טק ענקית עם 17 אלף עובדים, מחזור מכירות שנתי של ארבע מיליון דולר, וצבר הזמנות לשנים הבאות שמגרד את הסכום הבלתי נתפס של 10 מיליארד דולר.
התופעה הזו אינה מובנת מאליה: עד שנת 1992 לא היו אפילו יחסים דיפלומטיים בין ישראל להודו. אלא שבעשור האחרון התפתחה ברית עמוקה במיוחד, שהחליפה את השותפות האסטרטגית עם טורקיה, שנתפסת כיום כמעין "מדינת אויב".
להודים יש הערכה עמוקה לישראל, וכשהם קונים משהו הם עושים זאת בגדול: מכרז לאספקת כוונות לנשק קל, כולל הזמנת לא פחות מ-300 אלף כוונות – מתוכן 120 אלף כמנה ראשונה – היקף מכירות שכל תעשיה צבאית יכולה רק לחלום עליה. חברות ישראליות מרכזיות ביצעו מכירות בהודו בהיקף של מיליארדי דולרים לאורך העשור האחרון. בראש הטבלה עומדת התעשייה האווירית – שמכרה מטוסים ללא טייס מסוג הרון , מכ"מים, טילי ברק 1 וטילי ברק 8.
השנתיים האחרונות היו שנים שחונות בכל הנוגע ליצוא הישראלי להודו. הירידה בהיקף הסחר נבעה מחקירת חשד לשחיתות במדינה ובעיקר ליחס "לא חם" במיוחד מצד המשטר הקודם. כולם חיכו לבחירות שנערכו בחודש אפריל, וכנראה שבצדק: בבחירות בדמוקרטיה הגדולה בעולם נבחר לראשות הממשלה נרדרה מודי, שנחשב כלאומן הינדי, אויב לטרור המוסלמי וידיד לישראל.
מודי נפגש בחודש שעבר בניו יורק עם ראש הממשלה, בנימין נתניהו, במהלך העצרת הכללית של האו"ם. השיחה בין השניים הייתה למעשה הפגישה בדרג הבכיר ביותר בין שתי המדינות מזה שנים. כפי הנראה, הפגישה בין מנהיגי שתי המדינות הייתה מועילה מאוד. זמן קצר לפניה הודיעו ההודים על שחרור עסקה לרכש טילי "ברק 1", גם כן מתוצרת רפא"ל לספינות – עסקה ש"נתקעה" בזמן השלטון הקודם.
ומה לגבי האמריקאים? הם יכולים להאשים במידה רבה את עצמם. יצא להם שם של מדינה שקשה לסמוך עליה בעת צרה (כמו במקרה בו מנעו אספקת תחמושת מצה"ל במהלך מבצע "צוק איתן"). ההודים לא ששים לקנות מהם נשק, שכן במשך שנים הטילו האמריקאים אמברגו על מכירת נשק להודו, בה "נזכרו" רק כאשר התעשיות הענקיות שלהם נקלעו למצוקה.
ההישג העצום מתפרסם ממש לאחר שנחשף הישג ישראלי אחר: הוועד האולימפי של ברזיל בחר דווקא בחברה ישראלית ISDS בראשותו של ליאו גלסר, להיות היועץ והאינטגרטור הראשי של אבטחת המשחקים האולימפיים בריו דה ז'נרו ב-2016.
המשבר הכלכלי העולמי וירידת תקציבי הביטחון בארה"ב ובמדינות המערב (בעקבות הנסיגות מעיראק ומאפגניסטאן), הביא לצמצום מסוים בייצוא הביטחוני של ישראל בשנים 2013-2014 , לראשונה אחרי שנים
על רקע השינויים בשוק העולמי מתאימות התעשיות הישראליות את עצמן לצרכים החדשים הקהילה הבינלאומית: נשק מדויק מאוד, תעשיית HLS מתפתחת, טכנולוגיית סייבר ומערכות הגנה אקטיבית, הם רק חלק מהמוצרים שמספקת ישראל למדינות עמן היא סוחרת במוצרים צבאיים.
האדפטציה של משרד הביטחון נושאת פרי: מלבד המכירה הצפויה להודו, הצליחו גם אלביט ו-IWI לרשום שורה ארוכה של עסקאות ענק בחציון השני של 2014, בעיקר בדרום אמריקה. גם התעשייה האווירית, אירונאוטיקס, תעש וחברות נוספות עומדות בפני עסקאות משמעותיות נוספות.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם