נתניהו והברירה הטבעית: רה"מ חוזר לבני בריתו
הנאום המיליטנטי במליאת הכנסת, החיבור המחודש עם החרדים ולבני שמשמשת כעלה תאנה. כל אלו מאפשרים לרה"מ להתחיל ולחשוב על הבחירות הנראות באופק
• כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
נתניהו בדרך כלל לא מרים את העיניים מהמושב האחורי של המכונית המשוריינת. הוא לא מתעניין במה שקורה בחוץ. הפעם הוא הורה לנהגו לעצור מיד ולחזור לאחור. השיירה הממלכתית נכנסה לפאניקה, מכשירי הקשר והאוזניות של המאבטחים צפצפו בחשש, אבל נתניהו התעקש לרדת, ניגש לגיל הנדהם, חיבק אותו ואת חבריו והשניים הפליגו בזיכרונות לימים שבהם השתלטה הסיירת על מטוס סבנה ב־1972, ונתניהו חטף כדור מאש כוחותינו.
גט כריתות לנאום בר אילן. נתניהו נואם בכנסת
צילום: AFP
"כולנו נצביע לנתניהו", אמר גיל אחרי המפגש המרגש. והוא בכלל איש שמאל, מתומכיו הגדולים של אהוד ברק. ביום שני עלה נתניהו לדוכן באולם המליאה בכנסת ונשא את הנאום הימני המיליטנטי ביותר שלו מאז נובמבר 1998, אחרי שחזר מאחוזת וויי, וביקש להתחבר מחדש למפלגות הימין.
זה היה נאום חסר פשרות, שבו נתניהו נתן גט כריתות לנאום קודם שלו, באוניברסיטת בר־אילן. ראש הממשלה, שהבטיח פעם לפלשתינים מדינה, הודיע להם ביום שני שאין קווי 1967, אין מפת גבולות אחרת, אין חלוקת ירושלים, אין בקעת הירדן, אין כוחות עצמאיים למדינה הפלשתינית ואין גם משא ומתן. את שורת הלאווים האופטימית הזו ליווה נתניהו בתביעה מאבו־מאזן להכיר במדינה היהודית פלוס תרגיל התחמקות חדש מהשיחות הישירות. מעתה אנחנו לא מדברים עם הפלשתינים, הודיע נתניהו. אנחנו מדברים עם מדינות ערב על הפלשתינים, ואחרי שנחתום איתן על חוזי שלום, יבואו גם הפלשתינים.
נו באמת. סעודיה ומדינות המפרץ המתונות ירוצו לחתום איתנו על חוזי שלום בבית הלבן, באמצע ימי האינתיפאדה בירושלים והמאבק על הר הבית. כמה אפשר לבלף? אולי צריך להזכיר לנתניהו (וגם לאלי גיל שחזר לתמוך בו) שירדן חתמה איתנו על חוזה שלום רק אחרי הסכמי אוסלו עם הפלשתינים, ועכשיו אין לנו שלום אמיתי עם ירדן רק בגלל הסכסוך עם הפלשתינים.
האשמה של לבני
נפתלי בנט ישב מול נתניהו בכנסת, בזווית טובה, ורווה נחת. חברי הכנסת מוטי יוגב ואורית סטרוק לא היו נושאים נאום שונה. "אולי הייתי מדגיש קצת יותר את הקשר הדתי שלנו לארץ", אומר יוגב, גם הוא מדושן עונג. ציפי לבני ישבה ליד יאיר לפיד ולא ידעה את נפשה. מדי פעם היא הטיחה את הראש לאחור ועצמה עיניים בתחושה של חוסר אונים. "נתניהו טועה", היא אמרה אחרי הנאום, וחזרה לשבת על הכיסא הבטוח בממשלה ובמשרד המשפטים.
יכולה להאשים רק את עצמה. ציפי לבני
צילום: מרים צחי
לבני יכולה להאשים רק את עצמה. את הנזק שהיא גרמה לתהליך המדיני בשנים האחרונות אי אפשר עוד לתקן. לבני ידעה תמיד עם מי יש לה עסק. במהלך ימי האופוזיציה שלה, בין 2009 ל־2012 היא נשאה נאומים חוצבי להבות נגד הסרבנות של נתניהו. היא צדקה בכל אחד מהם. נתניהו לא רוצה, לא יכול ולא מאמין בפתרון טריטוריאלי או אחר מול הפלשתינים. לבני ידעה שנתניהו לא השתנה במאום גם כאשר הצטרפה לממשלה שלו בתחילת 2013. היא קיבלה שררה ובתמורה העניקה לנתניה שקט פוליטי במרכז המפה, תמיכה מדינית ולגיטימציה בעולם.
במילים אחרות: לבני הקריבה את התהליך המדיני על מזבח הנוחות והאינטרס האישי. צריך רק לקוות שהציבור יעלה על השקר שהיא עשתה בנפשה ועם בוחריה ויבין שמדובר בפוליטיקאית מזויפת וחדלת אישים. לבני היא יושבת ראש צוות המו"מ עם הפלשתינים שלא הצליחה לקדם את המו"מ במילימטר במשך תשע שנים תמימות (מינוס כמה חודשי פרישה), מאז מונתה לשרת החוץ בממשלה של אריאל שרון בינואר 2006. בקדנציה האחרונה לבני סימאה את עינינו, חיבקה את נתניהו ותדרכה את מי שצריך לומר שראש הממשלה לפני מהפך, אישי ומדיני. רק לקראת סוף הקדנציה היא מזכירה לנו שהעולם שונה.
בקרוב תפרוש לבני מהקואליציה - כי אין לה דרך אחרת לשרוד - כדי לעשות קמפיין מבחוץ נגד נתניהו. הציבור הפתי יבחר בה, כדי שתיכנס לממשלת נתניהו הבאה, תעבוד על כולם במשך שלוש־ארבע שנים נוספות, ותפרוש לקראת בחירות 2018/19, וחוזר חלילה.
הברית הטבעית
בחזרה לנתניהו. ראש הממשלה הבין כי עומד לפניו שתי אפשרויות: או ללכת לימין, או ללכת לאמריקנים ולשמאל. המציאות שיצר והאמונה האישית כפו עליו החלטה מדינית ופוליטית, שיכולה להיות מושכלת.
נתניהו הבין כי העימות מול האמריקנים הוא בלתי נמנע. הוא שמע את הנשיא אובמה מתנפל עליו בסגנון שלא היה מבייש את מנחם קורצקי, מאמן בית"ר שקילל בשפת ביבים אוהד שאיים עליו. הוא ראה את הפלשתינים מתפרעים ואת אבו־מאזן מאשים את ישראל ברצח עם ולוטש עיניים אל הר הבית. נתניהו הלך עם הלב, והתבצר מחדש בבית הטבעי שלו, הימני־חרדי.
זעם על נתניהו. אריה דרעי
צילום: ראובן קסטרו
ראש הממשלה העניק לליכוד ולבית היהודי שכונות שלמות מעבר לקו הירוק, מה שלא מונע מאורי אריאל לאיים בפרישה מהקואליציה אם תהיה הקפאה, וכך לסחוט מראש הממשלה בדרך הקלה עוד אישורי בנייה. אגב, חיבור פוליטי־מפלגתי בסגנון הליכוד־ליברמן לא יהיה כאן. נתניהו הולך להעביר בליכוד חוקה שתאפשר לו לשלב ברשימה שלושה או ארבעה כוכבים, בעיקר חברתיים, שיעזרו לו להילחם במשה כחלון. את המנדטים הוא רוצה להביא בעזרתם, ולא דרך בנט.
נתניהו מנסה לחבר אליו מחדש את החרדים, בכל מחיר, אחרי הקרע עם חוק הגיוס, והתיקון עם חוק הגיור. החיזור אחריהם הוא קצת מגושם. בימי 'צוק איתן' קרא אותם ראש הממשלה אליו לקריה, טען שהמדינה נמצאת בפיקוח נפש ושחייבים להקים ממשלת חירות לאומית. ראשון נכנס אריה דרעי. שני יעקב ליצמן.
"הרב ליצמן, אתה נכנס לממשלה?" שאל נתניהו.
"נתמוך בך מבחוץ", הודיע ליצמן.
"אבל דרעי היה כאן לפניך ואמר שאתם נכנסים", אמר נתניהו.
"לא יקרה, מצטער", ענה ליצמן.
ביציאה מהחדר פגש ליצמן את דרעי שהתעכב בחוץ. הוא דיווח לו על השיחה. דרעי רתח, דפק על הדלת של נתניהו בחוזקה, נכנס פנימה וצעק על ראש הממשלה: "אתה מוכר אותי בזול. לא אמרתי לך שאני בפנים. אל תקרא לי יותר".
אין מה לדאוג. השניים חזרו לדבר. הברית הטבעית חוזרת אלינו גם היא. הליכוד, הבית היהודי, ש"ס ויהדות התורה יבנו קואליציה, השקט יככב והשלום ילבלב.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם