חדש באיקאה: הוראות הרכבה למדינה פלשתינית
השוודים מנותקים מחוסר רצונה של הרשות לממש ריבונות. עוד לא נולד המנהיג הפלשתיני שיסכים לוותר על חלקים מאדמת הווקף לטובת היהודים או על הגישה למיליוני הדולרים שמועברים מאירופה
עוד כותרות ב-nrg:
-שוויץ: 3 בני אדם נורו למוות בעיירה נופש
- זקן: "הוא ידע הכל. אין דבר שהוא לא ראה או לא ידע"
כל התכנים הכי מעניינים -בעמוד הפייסבוק שלנו
נחזור להגדרות. ע"פ הדין הבינ"ל (אמנת מונטווידאו) מדינה היא גוף המקיים ארבעה תנאים: שטח, אוכלוסיה, שלטון אפקטיבי וריבונות. מאחר ולא מעט גופים/ארגונים מקיימים את שלושת התנאים הראשונים (גם בעירייה או קאנטרי קלאב יש שטח, אוכלוסיית תושבים/מנויים וגוף פוליטי שולט/הנהלה), מה שמבדיל בינם למדינה וייחודי רק לה הוא הריבונות. תחילת התהליך של השגת המצרך הנדרש הזה היא תמיד ברצונו של עם בבית לאומי משלו, ובהמשך: הכרזה על עצמאות בטריטוריה מסוימת. מאחר שרוב הטריטוריות בכדור הארץ כבר תפוסות, נדרשת הכרה של רוב מדינות העולם ביישות החדשה ורק לאחר מכן היא הופכת לריבונית דה-יורה. כך נמנעים מצבי "גניבת ריבונות" והשתלטות אין-סופית על טריטוריות מצד רסיסי עמים.
כעת התבשרנו כי ממשלת הוד מלכותו מלך שוודיה רואה בעין יפה הקמתו של בית לאומי לעם הפלשתיני בארץ ישראל. שרת החוץ השוודית קבעה גם שלפלשתינים יש טריטוריה, אוכלוסייה ושלטון ולכן מגיעה להם עצמאות והוסיפה לכך גם חוברת הוראות הרכבה מ"איקאה" ועצות מבעלת ניסיון בתחום, לכאורה.
גם אם נניח לרגע לעובדה (הזניחה) שהרשות הפלשתינית רחוקה מלהיות שלטון אפקטיבי, שהטריטוריה המדוברת אינה פלשתינית אלא שטח במחלוקת שמעולם לא היה שייך לפלשתינים, וכי אפילו חלקים מהאוכלוסייה הפלשתינית עצמה לא רואים את עצמם כעם, מדהים עד כמה מנותקים יכולים להיות השוודים מחוסר רצונם של הפלשתינים לממש ריבונות. אידיאולוגית, הרי, עוד לא נולד המנהיג הפלשתיני שיסכים לוותר על חלקים מאדמת הווקף לטובת היהודים ולהסתכן על הדרך בחיסולו על ידי החמאס. פרקטית, מעטים הם מנהיגי הפתח שיעדיפו לוותר על הגישה לכספי המסים ומיליוני היורו מאירופה אותם הם משלשלים לכיסיהם לטובת מוסדות לאומיים מעיקים כמו מס הכנסה ויועץ משפטי לממשלה.
ומנטלית, כבר קרוב למאה שנים מוכיחים הפלשתינים כל פעם מחדש עד כמה הם לא מעוניינים לקבל על עצמם את העול של להיות עם חופשי בארצו ולוותר על המענקים מאירופה ומקטאר, על בתי הספר של אונר"א ועל התמיכה הביטחונית של צה"ל. כך שהכרה חיצונית, חשובה ומכרעת ככל שתהיה היא תנאי הכרחי, אבל לא מספיק.
מבלי שהפלשתינים יתעשתו ויקבלו אחריות על גורלם, הם ימצאו את התירוץ שלא לממש ריבונות גם אם ישכנעו את מועצת הביטחון לקבוע כי שטחי יהודה ושומרון הם המדינה הפלשתינית וגם אם ישראל תיסוג משטחים אלה. ובלי הכרזת עצמאות והחלת השלטון על הטריטוריה - אין ריבונות.
אז מה כבר יכולה לתרום התמיכה הדיפלומטית השוודית לעניין הריבונות הפלשתינית? ולראיה, כבר בכ"ט בנובמבר הצביעה שוודיה בעד תוכנית החלוקה, וכיוצא מכך- בעד מדינה ערבית. אך הערבים (בהחלטת החלוקה לא מוזכרים "פלשתינים") העדיפו לזרוק את הוראות ההרכבה, את הפרטנר ואת שיתוף הפעולה שמציעה כעת שרת החוץ של שוודיה, ולהמחיש עד כמה הם לא רלוונטיים באין רצון ובהעדר חזון.
כמי שבעל כורחו הרכיב לא מעט רהיטים בחייו (זה היה או אני או החברה שלי) אני יכול להעיד ש"הוראות הרכבה טובות, פרטנר ושיתוף פעולה" הם בהחלט התחלה טובה. אבל שום דבר מאלה לא יעזור אם לא תחליט שאתה "עושה זאת בעצמך".
ומה יקרה אם אני טועה ומחר בבוקר יכריז אבו מאזן על מדינה? ובכן, במצב הנוכחי, אותה ישות פוליטית פלשתינית, כמו הרשות כיום, תהיה הדבר הכי קרוב לרהיט בהרכבה עצמית: נבובה, טרנדית, נוטה להתפרק ועם אחריות של לא יותר מחמש שנים. כך או כך, ישראל תצטרך למצוא פתרון יצירתי כדי להיפרד מהפלשתינים תוך שמירה על האינטרסים החיוניים שלה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם