רק מימוש מורשת רבין ימנע מדינה דו לאומית

האלימות אינה בהכרח התוצאה של הבניה הישראלית במזרח ירושלים ובשטחים, אבל ברור שהבנייה הזו מובילה לכאוס בו לא תתקיים בישראל מדינה יהודית ודמוקרטית

גילי הרפז | 2/11/2014 12:18 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר RSS
"אלימות איננה תוצאה של בניה בירושלים", אמר ראש הממשלה בנימין נתניהו בפתיחת מושב החורף של הכנסת. ראש הממשלה לא דייק. נכון יותר לומר שבנייה בירושלים איננה הגורם היחיד לאלימות בעיר. מאז רצח הנער מוחמד אבו חדיר ביולי האחרון, התפרעויות, זריקת אבנים ומעשי אלימות בעיר הפכו עניין יומיומי. ניסיון הרצח של פעיל הימין יהודה גליק, בשבוע שעבר הוא פשע חמור שמסמל עלית מדרגה נוספת בהסלמה בעיר. בימים האחרונים גורמי מערכת הביטחון מתארים את המצב כנפיץ ומזהירים מפני התלקחות שתבעיר את הגדה המערבית כולה.
 
צילום: איי.אף.פי
אזור פיגוע הדריסה בגבעת התחמושת בירושלים צילום: איי.אף.פי

עוד כותרות ב-nrg:
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

ירושלים המאוחדת לנצח נצחים, כפי שמגדיר אותה ראש הממשלה, היא עיר דו לאומית שמתקיימת לאור סכסוך מתמשך בין תושביה היהודים והפלסטינים. בפועל, היא עיר מחולקת שמתקיימות בה שתי מערכות חיים נפרדות לחלוטין של חינוך, בריאות, תחבורה ועוד. תושבי העיר הפלסטינים אינם מצביעים בבחירות המוניציפליות. חלקים מסוימים בשכונות פלסטיניות שנכללות בגבול המוניציפלי של ירושלים אף נמצאים מחוץ לגדר ההפרדה, על אף שתושביהם מחזיקים בתעודת זהות כחולה. רובו המכריע של הציבור בישראל מעולם לא ביקר בשכונות כמו ג'בל מוכבר, כפר עקב ועיסאוויה, וספק אם הוא יודע שמדובר בכפרים פלסטינים שסופחו לישראל ב-67 ומהווים חלק מ"ירושלים המאוחדת".

ירושלים הדו לאומית מדגימה כיצד ייראו החיים בישראל אם תהפוך למדינה דו לאומית. גם אם אלימות איננה תוצאה של בניה בירושלים כפי שטוען ראש הממשלה, הבניה מעבר לקו הירוק תוביל לתוצאות חמורות אחרות במישור המדיני. ככל שהבניה של המתנחלים בשכונות הפלסטיניות במזרח ירושלים ובהתנחלויות מבודדות נמשכת, כך חלון ההזדמנויות להגיע לפתרון שתי המדינות הולך ונסגר. יחסינו עם בעלות בריתנו בעולם ימשיכו להידרדר, והבידוד הבינלאומי לצד המציאות הבלתי הפיכה בשטח יובילו להפיכתה בפועל של ישראל למדינה דו לאומית. מי שמתעקש להמשיך ולשלוט על שכונות פלסטיניות במזרח ירושלים ובונה מאחזים בין שכם וג'נין, מוביל אותנו ישר לשם.

ישנם קולות בקרב הימין והשמאל
הרדיקלי בישראל המתנגדים לחלוקת הארץ לשתי מדינות לאום ותומכים בהפיכתה של ישראל למדינה אחת בה חיים שני לאומים. בשמאל הקיצוני מתכוונים למדינת כל אזרחיה עם רוב פלסטיני, כלומר מדינה דמוקרטית ולא יהודית. בימין הקיצוני שואפים למדינה יהודית אך לא דמוקרטית בה שולט המיעוט היהודי על הרוב הפלסטיני. יש המתייחסים לאפשרות הזו בטעות כ"פתרון המדינה האחת" כנגד המונח "פתרון שתי המדינות". מציאות של מדינה אחת לשני עמים היא אולי תרחיש אפשרי, אבל לבטח לא תפתור את הסכסוך המתמשך בינינו לבין הפלסטינים.

החודש יצוינו 19 שנים לרצח יצחק רבין ז"ל בשתי עצרות נפרדות. עצרת אחת, בהשתתפות הנשיא לשעבר פרס, ממובילי תהליך אוסלו הדוגל ב"מזרח תיכון חדש" ובהסכם עם הפלסטינים, הבליטה אמש מסר מדיני לקידום הסכם שלום. במוצאי שבת הקרובה תתקיים עצרת נוספת שתתמקד ב"הגנה על הדמוקרטיה" וקריאה נגד גזענות ואלימות ובה ישתתף נשיא המדינה המכהן ראובן ריבלין, הדוגל בסיפוח השטחים לישראל.

חינוך החברה בישראל על כל מגזריה לחופש ביטוי, שוויון ואי אלימות במטרה למנוע הישנות מקרים כמו רצח אבו חדיר וניסיון ההתנקשות ביהודה גליק הוא לקח חשוב מההסתה שהובילה לרצח רבין. אך רק מימוש המורשת המדינית של רבין, קרי חלוקת הארץ והיפרדות מהפלסטינים, תמנע את הפיכתה של ישראל למדינה דו לאומית מסוכסכת ותבטיח שלום וביטחון אמיתי לשני העמים.

הכותבת היא דוברת יוזמת ז'נבה
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

טור אורח

nrg מציע במה לכותבים אורחים על ענייני השעה

לכל הטורים של טור אורח

עוד ב''דעות''

פייסבוק