הבחירות בירוחם: קול קורא במדבר
הניצחון של מיכאל ביטון בירוחם מוכיח שוב שאין קשר בין הפוליטיקה הארצית למקומית
עוד כותרות ב-nrg:
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
- ראש השב"כ נגד הרמטכ"ל: "טענותיו חסרות בסיס"
- צה"ל לאשכנזים: המשורר המזרחי יוצא מהלופ
תושבי ירוחם שבעי הבטחות של פוליטיקאים שיורדים לפגוש אותם יומיים לפני הבחירות. הם אינם מאמינים בשינוי משמעותי שיבוא 'מלמעלה'. לעומת זאת, כשמדובר בשלטון המקומי, הם מרגישים שביכולתם להשפיע רבות על עתידם האישי והמשפחתי. הרשות המקומית מספקת עשרות מקומות עבודה לתושבים, ובניגוד לחברי הכנסת והשרים, אנשיה זמינים ונגישים גם לאחר הבחירות. בניגוד למועמדים לכנסת, המועמדים המקומיים הם לא אנשים שמופיעים על תמונה שבועיים לפני הבחירות.
מדובר באנשים שהתושבים מכירים, מהסופרמרקט ומאספות ההורים בבית הספר. מוטי אביצרור, ראש מועצת ירוחם לשעבר, המחיש לי פעם את ההבדל בין מעמדה של מועצת ירוחם למעמדה של עיריית תל אביב: "אם סוגרים מחלקה במפעל פיניציה בירוחם", הוא אמר, "מיד יבואו להפגין לי מול המשרד. לעומת זאת, אם יסגרו מפעל היי-טק בקרית עתידים בתל אביב, זה הרי לא הגיוני שירוצו לחולדאי ויפגינו לו במסדרון".
יישוב באזור מרוחק ממרכזי הכוח וההון, שיש בו גם דינמיקה של הכרות עם ההנהגה המקומית, הוא יישוב שכל בעיה הוא יפנה להנהגה שהוא מכיר, שהיא ההנהגה המקומית. לכן הבחירות המוניציפאליות בירוחם הן קרנבל, והבחירות הארציות הן סתם יום של חול.
לחיצת היד לאבו מאזן
ראש המועצה מיכאל ביטון שניצח השבוע בבחירות (גילוי נאות: תמכתי בגלוי ופעלתי לבחירתו), הוא איש מפלגת העבודה. בעבר הרחוק היה איש תנועת מימד. יריבו אילן אלמקייס רץ לבחירות מטעם 'הליכוד' ו'ישראל ביתנו'. 'הליכוד ביתנו' הייתה המפלגה הגדולה ביותר בירוחם בבחירות האחרונות לכנסת, רוב הציבור בירוחם הוא ימני, ובכל זאת, זה לא הפריע לתושבים לבחור ברוב מוחץ במועמד שנחשב כשמאלני יותר, מבין שני המועמדים.
במטה של אלמקייס ניסו להלך אימים על התושבים באמצעות תמונה של ביטון לוחץ יד לאבו מאזן. התמונה צולמה לפני יותר משנתיים במסגרת מפגש של חברי כנסת וראשי ערים עם ראש הרשות הפלסטינית. במפגש ההוא אגב, נכחו גם שני פעילי ליכוד. חוץ מלמרוח את כל ירוחם בכרזות של ביטון ואבו מאזן ניסו אנשי אלמקייס להפחיד את התושבים גם באמצעות האיום שביטון, איש השמאל לכאורה, ימכור את ירוחם לתושבים הבדואים שגרים סביב הישוב.
המציאות היא הפוכה בדיוק. ביטון מקדם הקמת ישוב חדש ונפרד לתושבי הישוב הבדואי רכמה שיושבים כיום על עשרים אלף דונם משטחי ירוחם ונסמכים על שירותיה. הישוב החדש יוקם במרחק שני קילומטרים מירוחם, לא יהיה חלק מהעיירה ולא ישתייך אליה אלא למועצה האזורית הבדואית 'נווה מדבר'. תושבי ירוחם לא קנו את קמפיין ההפחדה וההסתה. ביטון נבחר ברוב עצום של 70% מהקולות ובין השאר הוא זכה גם לתמיכה מלאה של אנשי 'הבית היהודי' בירוחם, ומחוצה לה. הניצחון של ביטון מוכיח שוב שאין קשר בין הפוליטיקה הארצית למקומית, ושראש עיר הנתמך על ידי מפלגת העבודה יכול להיבחר בקלות גם בישוב שרוב תושביו ימניים אם הוא ראש עיר טוב, כי זה מה שבאמת חשוב בבחירות מקומיות.
יו"ר מפלגת העבודה ח"כ בוז'י הרצוג יצא קצת מגוחך כשהכריז השבוע ש"מפלגת העבודה כבשה את ירוחם", וכשטען שהניצחון בירוחם הוא "סנונית ראשונה המבשרת את ניצחון מפלגת העבודה בבחירות הכלליות". מיכאל ביטון שאפילו לא רץ עם שמה של מפלגת העבודה אלא בשם 'ירוחם אחת', נבחר לראשות מועצת ירוחם למרות מפלגת העבודה, ולא בזכותה.
משהו חדש ממשיך
השבוע תמלא שנה לפטירתו של ש"י תובל
אם הייתי יכול, הייתי כותב השבוע מסרון לש"י, ומעדכן אותו שהתופעה עליה ביקש שאכתוב בדיוק לפני שנה, המשיכה השבוע גם בירוחם. לאחר עשר שנים שבהן לא ישב במועצה המקומית נציג של מפלגה דתית לאומית, נבחר השבוע למועצת העיר, נציג מפלגת 'הבית היהודי' יוני וולף, שהגיע לירוחם לפני עשרים שנה במסגרת ההתיישבות הציונית דתית בעיירה, למד בישיבת ההסדר המקומית וגם ניהל אותה.
רשימת 'הבית היהודי' בירוחם כללה תושבים וותיקים וחדשים, והיא צפויה להיות שותפה נאמנה של ראש המועצה. ש"י תובל שהכיר היטב את יוני וולף, היה שמח להתבשר בהצלחתו.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם