ריבלין נגד בניון ובעד חופש ביטוי, אבל סלקטיבי

נשיא המדינה, שנלחם בעבר כיו"ר כנסת למען זכותם של הח"כים הערבים לומר דברים קשים, בוטים ומתריסים, החליט להשתיק הפעם קול דומה מהצד השני והכל תחת מטריית הדמקורטיה

זאב קם | 27/11/2014 8:51

תגיות: ריבלין, עמיר בניון,חופש הביטוי

ביום שלישי האחרון עמדו לא מעט אנשי שמאל קיצוני ומחאו כפיים לנשיא המדינה הטרי רובי ריבלין. זה קרה רגע אחרי שיצאה ההודעה מבית הנשיא על ביטול הופעתו של עמיר בניון, בעקבות שירו "אחמד אוהב ישראל". אלו מהם שלא אהבו את העובדה שחברי כנסת מהשמאל בחרו להצביע בבחירות לנשיאות לריבלין, איש ימין מובהק, חזרו בהם השבוע וחגגו את בחירתו באיחור של כמה חודשים. שלא תטעו, ריבלין הוא דמוקרט אמיתי בכל רמ"ח אבריו ושס"ה גידיו. מי שחושב שהוא אומר את אמירותיו הליברליות כדי למצוא חן בעיני השמאל, או בעיני מישהו בכלל, פשוט לא מכיר את האיש. מה שהוא אומר זה מה שהוא מאמין. וזה ייאמר לזכותו.

עוד כותרות ב-nrg:
-דרעי: אלו תנאי הברזל שלי להקמת ממשלה עתידית
- גם היום: הגשם ימשיך לרדת, חשש לשיטפונות
כל התכנים הכי מעניינים -בעמוד הפייסבוק שלנו

אלא שהשבוע ריבלין הדמוקרט (והמילה דמוקרט לא נכתבת בציניות) נפל למלכודת של עצמו. שהרי ההחלטה בעניין בניון, בשם הדמוקרטיה, היא בדיוק אותה פגיעה באחד הערכים המרכזיים של אותה דמוקרטיה – חופש הביטוי.

''גם אם לא התכוון לכך, יצר הנשיא חופש ביטוי סלקטיבי. אחד לשמאל ואחד לימין''. צילום: מירי צחי

למעשה, נשיא המדינה, שנלחם בעבר כיו"ר כנסת למען זכותם של הח"כים הערבים לומר דברים קשים, בוטים ומתריסים, החליט להשתיק הפעם קול דומה מהצד השני. והכל, כאמור, בשם אותה דמוקרטיה. גם אם לא התכוון לכך, יצר הנשיא במו ידיו חופש ביטוי סלקטיבי. אחד לשמאל ואחד לימין.

גרועה מכך היתה התגובה של עמיתיו וחבריו של בניון לתחום. או יותר נכון, חוסר התגובה שלהם. מעטים מהם יצאו להגנתו והתקוממו נגד הניסיון להרחיקו ולהשתיקו על ידי ביטול ההופעה. שלא לדבר על התנהגותם של כמה חברי כנסת צבועים מהשמאל. רק יום קודם לכן זעקתם על הפגיעה בתקציב הסינמטק בת"א, לאחר שזה קיים אצלו את "פסטיבל הנכבה", ודרשתם למנוע את הפגיעה בחופש הביטוי והאמנות. על ההחלטה להעיף את בניון מבית הנשיא איש מכם לא אמר מילה ולא פצה פה.

שהרי אמנות, כידוע, היא נחלתו הבלעדית של השמאל. רק האפשרות לבטא את המילים "אמנות" ו"ימין" במשפט אחד מעבירה חלחלה בגופם של אותם אנשי שמאל קיצוני.

אמנות? ימין? המקסימום שמסוגלים אנשי ימין לייצר, מבחינת השמאל, זה איזה מיצג זוועה מזעזע. לא הרבה מעבר לכך. ובוודאי שהם אינם ראויים מבחינתם להיכנס דרך הפתח של משכן נשיאי ישראל.

זוכרים את פרשת הזמר יזהר אשדות ושירו "עניין של הרגל"? השיר, שברובו עסוק בלחבוט בחיילי צה"ל, נפסל לשידור בגלי צה"ל, בעקבות החלטה אמיצה של מפקד התחנה, ירון דקל. את המתקפה האגרסיבית על דקל, שכללה אמנים וחברי כנסת מהשמאל, כולנו זוכרים היטב. אבל שימו את זה שנייה בצד. תעשו השוואה אחרת בין שני המקרים. במקרה של אשדות הדיון והפסילה עסקו אך ורק בשיר עצמו. לא מעבר לכך. איש לא חשב למנוע מהאיש להופיע במקום כזה או אחר. במקרה של בניון הפסילה לא היתה כלפי השיר (שהרי אותו בוודאי שאין סיכוי שמישהו ישמיע). מי שנפסל לשידור הוא האדם עצמו. האמן. עמיר בניון. בדיוק כמו כל דבר אחר במדינה שלנו – מה שראוי ומותר לאיש שמאל, פסול ומגונה כשמדובר (לא עלינו) באיש ימין.